רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב כו': טעם אמרם שניהם פטורין כבר קדם בתחלת המסכתא. ואין הלכה כרבי שמעון:
נחלת הכלל
שַׁבָּת י״ג · ו׳
צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב. נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין. לֹא יָכֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִין. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה שַׁבָּת י״ג ו׳, מתוך מסכת שַׁבָּת שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17נעלו שנים וכו'. תני לה חדא זימנא במשנה ה' פ"י ומשום מתני' דבתרא תני לה הכא זימנא אחריתי כמו שתרצו בגמ' לעיל במשנה ב':
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · שַׁבָּת י״ג ו׳
א׳
בקירוס ר"ל או שהשכיב ב' חוטי השתי בכלי הנקרא (קאמס). והוא כלי עם נקבים הרבה כמנין חוטי השתי. ומשכיבין כל חוט שתי בנקב אחר. דאחר שמשליך חוט הערב מהצד להצד בין חוטי השתי. מקיש האורג עם הקירוס על חוט הערב שהשליך. כדי להסמיכו ולתכפו אל שאר החוטין הארוגים כבר. (כלי זה נקרא בגמ' מצוביתא. לשון צבת. מדהוא צובת ותוכף החוט המושלך אל החוטים. והארוגים כבר):
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913