ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15ובעה״ב פטור. פטור ומותר גמור, דהא לאו מידי עבד:
נחלת הכלל
שַׁבָּת א׳ · י׳
אֵין צוֹלִין בָּשָׂר, בָּצָל, וּבֵיצָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אֵין נוֹתְנִין פַּת לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּקְרֹם הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהּ:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה שַׁבָּת א׳ י׳, מתוך מסכת שַׁבָּת שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום כו': חררה חלה: וקרמו פניה כלומר שקרמו וקפאו פני החררה שהם כלפי אויר התנור: ורבי אליעזר סבר כי אפי' לא נשאר מן היום אלא כדי שיקרמו פניה הדבקים בחרס התנור שהם קופאים קודם מן הפנים שהם כלפי אויר התנור. ואין הלכה כרבי אליעזר:. ואמרו כדי שיצולו בכדי שיהיו ראוין לאכילה אע"פ שלא נשלם בשולם:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17כדי שיצולו. פירש הר"ב כמאכל בן דרוסאי ועי' מ"ש בס"ד ברפ"ג:
עם חשיכה. היינו עם השמש דלעיל וקאמר דהכא מחמירין בית הלל. ומכל מקום מלת עם אינה מתפרשת בשוה דעם השמש היינו בעוד השמש על הארץ וקודם שתצא מעליה. ויהיה עם חשכה בהפך קודם שחשיכה שעדיין החושך לא בא. וקשה אמאי קא משני בלישניה. וראיתי להרמב"ם בחיבורו פ"ו מהלכות שבת ששינה גם כן בדין דלעיל וכתב קודם שחשיכה וא"ל דהכי גריס לעיל במשנה. שבפירושו כתב עם השמש והרב המגיד כתב עליו וזה לשונו ומ"ש רבינו קודם חשיכה ובמשנה עם השמש לפי שכבר ביאר שמשתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים הוא בין השמשות שהוא ספק חשיכה עכ"ל. ולכאורה נראה שבא לומר דהרמב"ם מאחר הזמן עד שחשיכה ודאי ולפיכך לא כתב עם השמש דהוה משמע משתשקע החמה. וטעמו של הרמב"ם משום דבין השמשות שהוא ספק לא גזרו בכל הני אלא דקשה לי לומר כן שמלשון המשנה מתבאר לחומרא דמשקיעת השמש אסור הילכך נראה לומר דהכי קאמר לפי שכבר ביאר שזהו ספק וכו' וא"כ לא איכפת בשינוי הלשון דמכיון שספק חשיכה הוא משתשקע החמה הילכך מ"ש קודם שחשיכה כבר נתן הספק בכלל האיסור. וכן לישנא דמתניתין דהכא ודלקמן עם חשיכה היינו עם תחלת חשיכה וכדמוכח בהדיא במשנה דסוף פ"ב ומסתמא הני נמי דכותה ועיין מ"ש שם בס"ד. ומעתה הואיל ואין בכך כלום ניחא ליה להרמב"ם למנקט בדינא דלעיל נמי עם חשיכה כי היכי דבהך משנה ובדלקמן נקט התנא נמי בלישניה עם חשיכה ואכתי לא ידענא טעמא במשנה. ועוד ק"ל אמאי נקט כלל עם חשיכה בהך מתניתין דהכא דלאיסורא כמו דלא נקט בכולהו דב"ש דלאיסורא. ועוד דלנקטיה ברישא [גבי] אין צולין וכו' והוה ניחא קצת משום דאמינא דמשום דבמתניתין דלקמן דהתירא בעי למינקט להכי נקטיה נמי הכא דהוי דומיא דצליית פסח דלקמן:
רבי אליעזר אומר וכו' פסקו הר"ב והרמב"ם דאין הלכה כמותו ובספרי הרמב"ם שלפני המגיד פסק כמותו וכתב שסובר דלפרושי קאתא. ועיין מ"ש בסוף בכורים ועוד כתב טעם אחר אבל הר"ן כתב דראב"י היא וקיי"ל דמשנתו קב ונקי:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · שַׁבָּת א׳ י׳
א׳
בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני דעביד ב"ב בהוצאה עקירה בפנים והנחה בחוץ:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · שַׁבָּת א׳ י׳
א׳
אין צולין בשר כו'. נ"ל דזה קאי אסוף מתניתין דלעיל ושוין כו' ור"ל דבזה גם ב"ה מודו וטעם שמא יחתה ובזה לא נצטרך לומר דנקיט ושוין משום ב"ש כמ"ש התוי"ט:
ב׳
שם בתוי"ט ד"ה ומאחיזין את האור כו' כי שנים כו' מהבנין הכבד כו' והב' כו' מאחזים. תמוה כי מָאֳחָזִים הוא בינוני פעול מבנין הפעיל [צ"ל בינוני מבנין הָפעל. המעתיק]:
ג׳
שם בתוס' רע"א (אות כ"ה) בהרע"ב ד"ה כדי שיקרום דהוא נאפה תחלה כו' ורש"י פי' איפכא דר"א חומרא היא כו' [ועיין בתוס' שם בשם הירושלמי] ולי עוד ק"ק מדוע לא מיבעיא ליה להש"ס פי' שיקרמו פניה שבדברי ת"ק אם אחת מפניה או כל פניה. ע"כ נלע"ד בדעת רש"י דר"א ודאי להקל בא דלת"ק בעינן כל פנים ואף הפנים שלמעלה דכלפי ראש התנור המתאחר להקרם מכולן ולר"א די בכדי שיקרום התחתון רק דהש"ס בעי הי תחתון קאמר ומ"מ ר"א לקולא. והא דקרי רש"י חומרא אי אמרינן דר"א על פנים המדובקין קאמר לא נגד הת"ק אלא נגד צד הב' דהאיבעיא. ואולי מש"כ הרע"ב המדובק כו' דהוא "נאפה" תחלה קודם כו' שכלפי אויר התנור ר"ל כלפי ראש התנור. ובתורע"א הביא בשם ש"ל דהרע"ב מיירי בתנור גרוף. ואינו נ"ל:
נחלת הכלל · Vilna Edition