פֵּאָה ו׳ · א׳

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֶבְקֵר לָעֲנִיִּים, הֶבְקֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ הֶפְקֵר, עַד שֶׁיֻּפְקַר אַף לָעֲשִׁירִים, כַּשְּׁמִטָּה. כָּל עָמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל קַב קַב וְאֶחָד שֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּשְׁכָחוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ שִׁכְחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שִׁכְחָה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה פֵּאָה ו׳ א׳, מתוך מסכת פֵּאָה שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

בית שמאי אומרים הבקר לעניים. מי שהפקיר לעניים ולא לעשירים דין הפקר יש לו, ופטור מן המעשר, דכתיב בלקט ופאה (ויקרא י״ט:י׳) לעני ולגר תעזוב אותם, מה תלמוד לומר תעזוב אותם, למד על עזיבה אחרת דהיינו הפקר, שהיא כזו, מה זו לעניים ולא לעשירים אף מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר בארנו כי ההפקר אינו מחויב במעשרות ומה שהפקיר לעניים בלבד אומרים ב"ש שהוא הפק' ואינו מחויב במעשר והביאו ראיה עליו מה שאמר הכתוב (ויקרא י״ט:י׳) לעני ולגר תעזוב אותם ואמרו יש לך עזיבה אחרת שהיא לעניים ולא לעשירים וב"ה אומרים אמר הכתוב בשמטה (שמות כג) תשמטנה מה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו. ואתה צריך לדעת כי לבית שמאי מי שהפקיר לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת שכל זה הפקר ואינו מחויב במעשרות:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הבקר פירושו כמו הפקר. הר"ש. ששניהם הבי"ת והפ"א ממוצא השפה ועיין במשנה ג' פרק ד' דעדיות. [*ובמשנה ג' פרק ג' דשבת. וז"ל הרמב"ן בפירוש החומש בפרשת קדושים בפסוק בקורת תהיה עיקר הלשון בכל מקום במשנה בבי"ת ובש"ס החליפו בפ"א]:

הבקר לעניים הבקר. פירש הר"ב דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם. מה תלמוד לומר תעזוב אותם למד על עזיבה אחרת דהיינו הפקר וכו' ירושלמי. ואף על גב דדרשינן מתעזוב עזוב לפניהם בריש פרק ד'. מ"מ שמעינן מינה נמי להך. דכולה בכלל תעזוב. ועוד י"ל דמאותם דריש שהוא מיותר. ועיין לקמן:

כשמטה. פירש הר"ב דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה מה תלמוד לומר ונטשתה וכו' ירושלמי. ובית הלל מתעזוב אותם מיעוט. זה לעניים ולא לעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים. ובית שמאי תשמטנה ונטשתה מיעוט. זה לעניים ולעשירים. אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים:

ואחד של ארבעת קבין. לשון הר"ש בירושלמי מפרש טעמא דב"ש שהוא יכול לחלקו לעמרים של קב קב ולעשות ממנו שורה. הואיל ועומרי השדה קטנים שאין בכל אחד ואחד כי אם קב. וכן עומרי השדה של שני קבין ואחד של ח' קבין ובית שמאי לטעמייהו דאמרי בפרקין ג' לעניים וד' לבעל הבית וב"ה לית להו רואין:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · פֵּאָה ו׳ א׳

א׳
בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר אם הפקיר רק לעניים. הו"ל הפקר ופטור ממעשר. דילפינן ממתנת ערים כלקט וכו':
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · פֵּאָה ו׳ א׳

א׳
בר"ש [לק' במ"ב] הביא קושית הירוש' והתנן העומר שסמוך לגפה שהוא חומר לעניים. ותנא לה במקולי ב"ש בעדיות. וכ' עלה רבינו הגדול הגאון מהו' עקיבא שליט"א. [באות ס'] וז"ל ואולם ק' אירוש' אמאי לא פריך נמי מעומר של ד' קבין וכו' וצ"ע עכלה"ט. נאום חרגא דיומא. לא שמיה. בוודאי קושית רבינו חזקה היא עד מאוד. ומאן נגר ובר נגר דיפרקיני' לחזק בדק הבית אשר הכה בידו הגדולה לרסיסים ואדיא לגזיזי' וקם והניח בצע"ג. אולם רוח בטני הציקתני להצדיק דברי הירושלמי הקדושים. ואומר דל"מ הי' נ"ל דלהך גי'. להכי לא מייתי הירושלמי הך מתני' דא' של ד' קבין. משום דהך מלתא דב"ש תליא במ"ה דג' שכחה ד' אינם שכחה כירושל' הכא והתם מחמרי ב"ה לעניים וא"כ כיון דדייקינן מהך מתני' דא' של ד' קבין. הא ג' אפילו מפורדין אינן שכחה לב"ה. דלב"ש הו"ל שכחה כמ"ה. להכי לא מחשב לב"ה חומר מכל צד. מדמשתמע מהך מתני' לב"ה נמי קולא לבעה"ב בג' מפורדין. משא"כ מתני' דגפה ודאי הוא חומר לב"ה לבעה"ב מכל צד. ובני הבחור המופלג החרוץ כ"ה ברוך יצחק שליט"א תי'. לפמ"ש רמל"מ פ"ה הי"ז ממ"ע. למה דקיי"ל דעומר שהוא יתר מד"ק אינו שכחה. א"כ אם שכח ג' עומרים. אף דקיי"ל ג' אינן שכחה. עכ"פ אם א' מהג' עומרים יתר מד' קבין. לא מצטרף להדי אינך ב'. והו"ל אינך ב' שכחה. לפ"ז כ"כ בא' בת ד"ק. לב"ש דאינן שכחה אמ"צ. ולב"ה דהו"ל שכחה מצטרף. א"כ לא מצי ירושלמי לאקשויי מינה. מדאינה קולא לב"ש מכל צד. דאיכא נמי חומר לב"ש לעניין צירוף. משא"כ מתני' דגפה. אם היו כמה עמרים אצל גפה. אפי' בלא צירוף אינן שכחה לב"ש. מדמונחי' כולן אצל גפה. ודו"ק:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · פֵּאָה ו׳ א׳

א׳
בתוי"ט ד"ה הבקר לעניים הבקר. ועוד י"ל כו' נ"ב ועוד י"ל דדריש זה מאידך תעזוב אותם דב' פעמים כתב קרא בפ' קדושים (י"ט י') ובפ' אמור (כ"ג. כ"ב). אח"ז ראיתי בספר זרע יצחק שהקדימני בזה. ואח"ז ראיתי בס' ערוך לנר נדה נ"א. ונדפס מחדש פי' הראב"ד על תו"כ וראיתי לו בפ' קדושים מניין שספק לקט לקט כו' ת"ל לעני ולגר תעזוב אותם כתב וז"ל:
ב׳
ת"ל תעזוב אותם מפרש בירושלמי הנח לפניהם משלך. נ"ל מדכתיב תעזוב יתירה א' כאן וא' בפ' אמור ע"כ:
נחלת הכלל · Vilna Edition