פֵּאָה ה׳ · ז׳

וראשה מגיע לקמה אם נקצרה עם הקמה שיוכל לקמצה בידו עם הקמה לקצרן:

כ"כ הר"מ בפי' המשנה דאף לרבנן עכ"פ חייב ממדת חסידות כשיבוא לביתו. וכ"כ בפ"ט הט"ו ממ"ע. וכ' עלה רבינו הנ"ל [באות נג] ותמיה לי טובא הרי אמרי' להדיא ר"פ הזרוע כו'. וצ"ע עכלה"ט. ולפע"ד גם בזה כבר הרגיש הרמ"ז. ותי'. דרמב"ם ס"ל דקאי מדת חסידות אעני עכ"ל. וצריך פי' לדבריו. דר"ל דהך דתני עני היה באותה שעה. לאו לדיוקא הא עשיר היה. חייב. דבאמת עני ועשיר שוין. רק תנא אשמעינן דטעמא דפטרינן ליה בדיני אדם. אינו רק טעם חלש. דעני היה באותה שעה והרי באמת עשיר היה. להכי ראוי לו לשלם. ככל עשיר הבא לצאת יד"ש:

ברע"ב ד"ה ולא שכחו בעה"ב וכגון דבעל הבית בשדה כו' [כ"כ הר"ש וכן] איתא בס' שנ"א ואנכי תמה דע"ש בסוגיא ובפירש"י ותוס' ותראה דהתם מיירי דגם בעה"ב שכח אח"כ אבל מתני' דבעה"ב לא שכח כלל לא בעינן עומד בצד שדהו וטעם מתניתין כדמייתי הר"ש מירושלמי ושמא מטעמא אחרינא אתינן עלה: