כדי נפילה. כדי שיעור שרגיל ליפול בשעת קצירה, שהם ארבעה קבין לכור זרע, והכור הוא שלושים סאין. ומשום דאמר תנא קמא אומדים כמה לקט ראויה לעשות קא משמע לן רבן שמעון בן גמליאל אין הדבר צריך אומד שכבר קצוב ועומד כדי נפילה, בשלשים סאין של זרע רגיל ליפול ממנו בשעת קצירה ארבעה קבין וכך יתן לעניים:
נחלת הכלל
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12
כשיצטרך אדם בדרך ללקט שכחה ופאה אע"פ שיש לו ממון אינו חייב לשלם כשיחזור לביתו אלא במדת חסידות:
וק' ניחוש דלמא הא' שנותן להעני הוא לקט. וא"כ יהיה ב' וג' שיקבל הכהן טבל. שיאכל הכהן בטבלם. ואת"ל שמתנה הבעה"ב שאם הא' לקט. תהיה ג' תרומות ומעשרות על ב'. עכ"פ ניחוש דלמא כל הג' שבלים אינן לקט ונמצא השבולת ג' שיקבל הכהן טבל. ואי"ל שהכהן יפריש על שבולת הג' ממקום אחר תרומ"ע. ליתא דהרי יש לחוש שמא הג' היא לקט ונמצא שאותה שהפריש עליה ממקום אחר הוא טבל. וי"ל שמתנה הבעה"ב שא' מב' השבלים שיקבל הכהן. שא' מהן וודאי אינו לקט. יהיה תרומ"ע על שבולת א' או על ב' שהן טבל. והרי רשאי להוסיף על תרומ"ע יותר מהמחוייב (כתרומות פ"ד מ"ה). ומהו' משה טארן תי' שהכהן באמת יאכל שבולת ג' ארעי. ונ"ל דאפשר דאע"ג דהעני א"צ לאכלן ארעי וכמש"ל. היינו מדיש לו וודאי כאן לקט משא"כ הכהן מי יודע אם זו הג' היא טבל. וא"ת עכ"פ היאך יתן לכהן ב' השבלים הרי מעורב בהן המעשרות שחייב ללוי ויש כאן משום גזל השבט. וא"ל שיאכלם הכהן ארעי דהרי מדקרא עליהן הבעה"ב שם מעשר. ודאי מחוייב ליתנו להלוי. י"ל הרי קנסינהו ללויים שיותן גם המעשר להכהן (כסוף מע"ש) ואע"ג דלא קנס עזרא רק לעשירים ולא לעניים. וגם בל"ז הרי תיקן דלדור אחרון הרשות ביד בעה"ב ליתן לכהן או ללוי (ועי' יבמות דפ"ו ב'). אפ"ה הכא דלא אפשר. סגי בשיתן הכל לכהן ואף שלא נתמרח עדיין. שייך לעשרו כך. כמעשר ראשון שהקדימו בשבלים. דחייל בדיעבד. וכל שעת הדחק כי הכא. שאין העני רוצה להמתין. גם לכתחלה כדיעבד דמי (כרט"ז י"ד צ"א סק"ב. ובסי' ק"ח כמה פעמים). ות"ג וודאי ג"כ צריך להפריש. דאי"ל משום דמעשר שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה. ליתא. דדוקא המעשר עצמו שהפריש פטור מתרומה גדולה. ולא החולין שהפריש המעשר עליהן. ותו התם בדיעבד. ולכתחלה כי הכא מנ"ל. אלא מעשר דנקט הכא ובכל מקום. כולל נמי ת"ג (כרתוי"ט רפ"ד דדמאי ד"ה עד):
