פֵּאָה ה׳ · ג׳

הרוח שפזרה את העמרים ונתפזרו ג"כ שבלים ע"ג לקט:

וא"ת ל"ל כולי האי הו"ל לשלם להעני דמי השבולת דהרי אין בהשבולת שום קדושה. ואח"כ יפריש תרומות ומעשרות על התערובות כפי חיובו ממקום אחר. דמי גרע הכא מטבל דלא בטיל כלל (כע"ז ע"ג ב'). ואפ"ה בנתערב בחולין כיון דעכ"פ מדאורייתא בטל ברוב רשאי להפריש עליו מדמאי שבמקום אחר (כמנחות ל"א א'). וא"כ כ"ש הכא דהפטור בטל ברוב החיוב אפילו מדרבנן. הו"ל כל התערובות כאילו כולו חיוב ורשאי להפריש עליו גם מיניה וביה. ותו אף בל"ז יצטרך לטבל ממקום אחר לתקן הגדיש דשמא יפריש משבולת של לקט הפטורה. על החיוב. וא"כ ע"י טבל ההוא יתוקן ממ"נ שבולת שיתן לעני לאח"כ. ואי"ל דעכ"פ אין העני צריך להמתין עד שימצא טבל אחר. ליתא. דהרי יכול לשלם להעני מיד דמי הלקט. דמי גרע ממלוה לעני על מעשר עני שיהיה חייב לו (גיטין ד' ל' ע"א). וי"ל דמיירי דהעני אינו רוצה להטריח. ורוצה דוקא בשבולת או שאין לו לבעה"ב מיד לשלם השבולת להעני שעומד ורוצה לזכות בהשבולת. ומ"ש רכ"מ (פ"ג ממתנת עניים) שהעני ימכור להכהן השבולת שקבל. הוא תמוה. דא"כ למה לנו כל טרחא זו. ישלם לו הבעה"ב דמי השבולת לקט:

בתור"ע (אות נ"ב) והרמב"ם בחבורו לא הביא כלל דין זה וכבר תמה בזה הפר"ח כו'. אבל נ"פ שבחבורו חזר לפרש כפי' הר"ש דשכ"מ בירושלמי וזה הביא בפ"ד מהל' מת"ע ד"ח ועתו"ח:

משנה [ד בתוס' רע"א אות נ"ג בד"ה והרמב"ם. ותמיה לי טובא. נ"ב כן הקשה ג"כ בס' שש המערכת ועי' מה שתירץ ע"ז בדוחק וראיתי בלחם שמים ודבריו תמוהים מאד. - מהגרמ"ש]: