כבר ביארנו בראשון מכלים שמי חטאת יטמאו אדם וכלים וביארנו על איזה אופן יטמאו במגע ובמשא ובאיזה אופן לא יטמאו זה אם היו טהורין בעצמן אמנם אם נפסלו מי חטאת כגון שנתערבו עם מים אחרים או תשתה בהמה מהן כפי מה שהתבאר בזה הפרק או אם נטמאו מי חטאת כגון שנגע בהן טמא או שנטמאו באופן מאופני טומאת משקין אשר קדם ביאורם הנה מזה ידבר בזאת ההלכה וכבר התבאר בשני מחגיגה (דף יח:) שאין כל איש טהור טהור לכל הדברים אבל יהיה לדבר טהור וטמא למה שהוא יותר מעולה במדרגה וקדושה מזה הדבר אשר הוא טהור לו ואמר שם שאלה מי החטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומ' כל עוד שנגע בהן בין שנגע בידיו או נפל מהן מעט על גופו שאין ראוי לו לאכול תרומה לפי שהוא טמא אע"פ שהוא טהור לחטאת ר"ל לקחת המילוי ולקדש ולהזות הנה הוא נשאר בטהרתו ולא יטמאנו בין שנגע בידו או בגופו לפי שהוא ממין מה שהוא טהור לו ואם נטמאו אלה מי חטאת ונגע בהן טהור לחטאת בידיו הנה יטמאו וסבת זה שכל מי שיגע במשקין טמאים נטמאו ידיו כמו שזכרנו בפתיחת זה הסדר ואם נפלו משקין טמאים על שאר הגוף לא יטמא האדם כמו שביארנו שם וכבר נשרש אצלנו שרש והוא אמרם בחגיגה (שם) ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו כל זה אם נגע בידיו והוא טהור לחטאת נטמא כולו:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
ואת הטהור לחטאת. לא בידיו ולא בגופו. כתב הר"ב דנהי דנושא כו' טמא לכל מילי לחטאת מיהא טהור. ר"ל לקחת המלוי ולקדש ולהזות. הרמב"ם. ועמ"ש בשם הר"ש במ"ב פ"ק דכלים (ד"ה ומי חטאת):
נטמאו מטמאים כו'. כתב הר"ב דקי"ל דבטהרת מי חטאת מי שנטמאו ידיו וכו' בפ' בתרא מ"ז ובפ' ב' דחגיגה מ"ה וע"ש בפירוש הר"ב:
וכך הי' נ"ל לכאורה פשוט. דכיון דנתבטל האפר מקלה ברוב. אפילו לכתחלה מותר לקדש בתערובות זה. דמ"ש מבאר שנפל לתוכו עפר דא"צ שימתין עד שתצל [כלעיל ספ"ח]. אף שיש לחלק קצת. אלא שהחמירו במי חטאת [כסי' לו]. אבל האיך יקילו בה מה"ט שלא תטמא. אלא דמהסוגיא דבכורות [דכג"א] משמע להדיא דמשנתנו מיירי בדין תערובות האפר בעצמו. דקאמר התם בפירוש דכשהרוב אפר מקלה. נהי דבמגע לא מטמא. עכ"פ במשא מיהו מטמא. והכי מוקי התם למשנתינו התם. ואי בנתקדשו כבר איירי. הרי כמו דפשיטא ליה דמטמא במשא. מדעכ"פ נשא הטומאה. ה"נ הו"ל להיות פשיטא ליה דלטמא במגע. מדעכ"פ נגע מי חטאת שנתקדשו: אע"כ דבהתערובות האפר עצמו מיירי. ולא מטמא במגע. דלמא לא נגע בגרגרי האפר פרה וכך כתב רש"י התם בפירוש. ורק מ"ש רש"י התם דביומא [דיד"א] אמרי' דגם אפר חטאת מטמא במשא בקשתי ולא מצאתי שם ביומא שום רמז מזה: ואדרבה מלעיל [פ"ד מ"ד] משמע דדוקא עד כנוס האפר מטמא בגדים. הא אח"כ לא. ואף די"ל דהיינו רק המתעסק שלא נגע ולא נשא. הרי הרמב"ם כתב בפירוש [פ"ה מפרה ה"ד] דמשנעשה אפר אפילו במגע אמ"ט. מכ"ש בנשאו. עוד מ"ש מפרים הנשרפין [זבחים דפ"ג] זהו בנין אב לכל הנשרפין שיהיו מטמאין בגדים עד שיעשו אפר וצ"ע: מיהו יהי' כרש"י או כרמב"ם. עכ"פ מוכח מכאן דלענין טומאה לא אמרי' דכשנתבטל ברוב הו"ל הנתבטל כאילו אינו בעולם אלא די"ל דזהו דוקא ביבש ביבש שנתערב [ועי' לעיל סי' ד'. ולקמן סי' ל"ו ודו"ק]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · פָּרָה ט׳ ח׳
א׳
בהרע"ב. ונהי כו' טמא לכל מילי כו'. היינו היכא דנוגע או נושא שלא לצורך ועמש"כ בס"פ דלקמן:
