זה ג"כ עיקר כבר קדם ביאורו בפתיחת זה הסדר והוא שהראשון והשני אם נגעו במשקין יטמאם וישיבם תחלה וכל שני לטומאה פוסל את התרומה כמו שזכרנו שם וכמו שנבאר בטהרות (פ"א) וכן טבול יום הוא מכלל מי שיפסול התרומה כי הוא לא יטמא משקין ואפילו משקה תרומה כי הוא לא יטמא אך יפסול אותן לבד וישובו משקין פסולין לא טמאין כמו שביארנו בפתיחה:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
כל הפוסל את התרומה. פירש הר"ב כגון ידים שניות כו' וידים עצמן שנגעו באוכלי חולין. וכן לשון הר"ש ואין להגיה באוכלי חולין. כי כן הלשון ג"כ משנה ו' וז' פרק ב' דטהרות:
חוץ מטבול יום. כתב הר"ב ואפילו משקים של תרומה כו' וכ"כ הרמב"ם. ומשום דבתרומ' כ"ע מודו. נקטי תרומה. אבל לחכמים אפילו דקדש נמי כדתנן מ"ד פי"א:
וא"ת א"כ צא והבא לך אף אתה מים חיים לקידוש. דהרי כל הנחלים הולכים אל הים. והים בעצמו הרי פסול הוא. והנהרות מעורבין עמו. דאי"ל דמדלא סגי בלא"ה. התורה התירה תערו' זה. ליתא. דא"כ נילף מינה דכל תערובות מים כשרים עם פסולים דכשר. ואף די"ל אין דנין אפשר משאי אפשר [יבמות דמו"א]. ושאני היכא דגלי קרא [פסחים עה"א]. עכ"פ הרי כבר כתבו תוס' [פסחים דכו"א ד"ה כתיב]. דהיכא דאיכא בהמלמד ב' מיעוטי. לא גמרי מינה אפילו במילתא דמסתבר למגמר חד מחברי'. והיכא דליכא רק חד מיעוטא. גמרי עכ"פ מילתא דמסתבר למיגמר. וא"כ ש"מ דהיכא דליכא שום מיעוטא. גמרינן אפילו מילתא דלא מסתבר [ועיין עוד תוס' חולין קא"ב ד"ה תלמוד. ובר"ן נדרים דפח"א]. וא"כ הכא דליכא מיעוטא גבי מים חיים הפשוטים נגמור מינה דכל מעורבין כשרים. וכ"ש דק' דאי נימא דתערובות מים חיים עם מים פסולים אסור רק מדרבנן. דמדאורייתא חד בתרי בטל. א"כ ק' הרי רט"ו [י"ד רסי' קט"ז] כ' דכל דבר שהתורה התירה בפירוש. אין כח ביד חכמים לאסרו. ואני בעניי מצאתי לו חבר לרבינו בזה. שכך כתבו ג"כ רבתוס' [חולין לו"ב ד"ה מתיב]. והגם שלא זכיתי להבין הך כללא. דהרי שופר ויבום וסדין בציצית ועוד כדומה הרבה מצינן שהתורה התירתן בפירוש. ואפ"ה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד"צ]. וכ"כ בזרוע בשלה שהתירה תורה לבטל איסור לכתחלה ואפ"ה אסרוהו חכמים. ע"כ צריך לחלק. דשאני הנך דהחששא קרובה שיבוא לאיסור דאורייתא עי"ז. מיהו הכא מה חשש קרוב יש כאן שאם נכשיר לו מי הירדן שמעורבין עמו מים פסולין. יקח נמי מים שכולן פסולין. דאם נגזור כן. נגזור בכל הנהרות. ואי"ל דאין הכי נמי ואין כשר למים חיים רק מעין יחידי שאינו הולך אל הים. ותערובתו שתחת הארץ עם הים ע"י המעיינות. לא מחשב תערובות. דאדרבה מתהלוכת מי הים מתחת לארץ להנהרות. זהו חיותן שהצריכה תורה. ליתא דהרי ממשנה י' משמע דרק הנהרות שזכרן התנא פסולים. משא"כ אינך אף שהולכים ומתערבים עם הים כשרים. ואת"ל דהילוך הנהרות אל הים לא מחשב תערובות. כיון דרק הנהרות הולכות אל הים. והים אינו הולך בגלוי אל הנהרות. ולא גריעי הנהרות הכשרים ממערת פמייס שמחובר אל הירדן הפסול. ואפ"ה משום דפמייס הולך וזורם אל הירדן ולא הירדן אליו כשר. וה"נ מה"ט אין כאן חשש תערובות מים פסולין. עכ"פ ק' הרי אין גג על הנהרות. ולפעמים רבו נוטפין על הזוחלין. והיכא מצינן מים חיים ביומי ניסן שיש שם רבוי הפשרת שלגים [כנדרים דמע"ב]. ואף בשאר ימות השנה שלא רבו הנוטפין. עכ"פ לא ימלט שנפלו לשם טפות מועטים מגשמים ושופכין וכדומה. והרי בריש פרק דלקמן חזינן דאפילו טפה א' פסולה פוסלת למי חטאת. וא"כ מים חיים היכי משכח"ל. דאי"ל דהא דפסלינן תערובות טפה א' פסולה. היינו בנתערב בכלי שיש בו מי חטאת מכונסין. אבל בנהרות דרדיפי מיא. להכי בנתערב בהן פ"א טפה או טיפין פסולין. אמרינן הנך פסולין אזלו לעלמא והנך אחרינהו נינהו. דהאחרונים דוחפין הראשונים הפסולין. כדאשכחן כה"ג טובא [במקואות פ"א מ"ה. ופ"ג מ"ב. מכשירין פ"ב מ"ג ועוד בדוכתי טובא]. עכ"פ הרי לא מצינו בשום דוכתא שיהיה אסור לשאוב מי חטאת. או זב מלטבול בזמן גשמים בנהרות. וגם דוחק לומר שבזמן גשמים. היו משתמשין במעיינות שבמערות שאין שום חשש תערובות מי גשמים. ואת"ל דהא דפסלינן אפילו תערובות טפה א' פסולה דהיינו ודאי מדרבנן משום חומר מי חטאת. דהרי מדאורייתא חד בתרי בטל. וכדאמרן. מיהו זהו רק בנתערב בתלוש כשכבר נשאבו המים לקידוש. משא"כ הכא בטפות גשמים שנתערבו בנהרות. במחובר. הו"ל כנתבטלו בזמן היתר קודם שייחד המים לקידוש. ואע"ג דאדרבה במחובר לא שייך ביטול [כרש"י גיטין נד"ב ד"ה דאתו]. נ"ל דזה דוקא בדבר שנח במקומו. ומטעם קבוע. אבל הכא מים מינד ניידי ושפיר שייך בהו ביטול. ולהכי דוקא בשנתערבו פסולין בכשרים שוה בשוה. כמימי ירדן. פסולים. והרי גם לענין המבטל איסור לכתחלה מחלקינן בכה"ג [כרטו"ז א"ח תמ"ז סק"ה] דכל שנתבטל בזמן היתר. תו אין על האיסור שם ביטול כלל. רק הו"ל כאילו אין האיסור עוד בעולם. עכ"פ ק' מ"ש מנדרים דאמרינן [בכורות נה"ב] דהנודר מפרם אסור בכל מימות שבעולם. מדכולן מעורבין עמו ע"י סולמי דצור. והיינו קנוקנות המעיינות שתחת הקרקע. וא"כ ה"נ הכא. כיון דמי הים פסולין. והם שבין ללכת תחת הקרקע לתוך הנהרות. לפסלו הכל. י"ל הכא בפירוש אמר' תורה מים חיים. דהיינו מי הים בעצמן שהוחיו והוכשרו בזחילתן בהמעיינות ההן. שבאו להנהרות בתחתית הארץ מהים לשם. הוא מקום הכשירן וחיותם. משא"כ נדר. שנדר ממים הללו. אף שהלכו אלף פרסאות תחת הקרקע. הרי הם הם ובאיסורייהו קיימו:
