הַמְמַלֵּא בְאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ, הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר, אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת, שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, שֶׁהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמִּלּוּי, בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר:

ונמלכו לקדשן קידוש אחד. לערות חמשתן בתוך כלי גדול ולקדש הכל בבת אחת:

אמר בין לו בין לאחר ר"ל שזה הוא אם מלא לעצמו או מלא לאחרים אם התחיל להתעסק במלאכה אחרת בעת המלוי הפסול והשאיבה עסקה מכלל העסקי' ולכן אם מלא לשני' כא' שאיבה לכל א' מן עסק השאיבה יפסול לאחר ולכן שניהן פסולין:

באחת ידו. וכן העתיק הרמב"ם ספ"ז מהלכות פרה [הל' ג']. והר"ב העתיק בידו אחת וכן גי' מהר"ם בכוליה פרקין: *

[לו ולאחר או שמילא לשנים כאחת. כלומר לו ולאחר כאחת או לשנים כאחת. הר"ש]

שהמלאכה פוסלת במלאוי. כו' משא"כ בקדוש כדלעיל וכן לקמן. וכתב הראב"ד בפ"ז מה"פ [שם] שהטעם מפני שנוטלין שכר על המלאוי ואפילו בחנם יש בו טובת הנאה וכממלא לעצמו דמי אבל הקדוש כיון שאין בו לא שכר (כדתנן במשנה פ"ד דבכורות) ולא טובת הנאה והמים של (אחד מהם) [צ"ל אחר הם] אינן נפסלים במלאכתו: