פָּרָה ז׳ · י״א

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין לְחַטָּאת, וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹצוֹ, בְּקִדּוּשׁ אֶחָד, כָּשֵׁר. בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין, פָּסוּל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין כָּשֵׁר, אִם הִתְנוּ בֵינֵיהֶן:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה פָּרָה ז׳ י״א, מתוך מסכת פָּרָה שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

בקדוש אחד. שנתערבו המימות והשליך בהן אפר אחר כמו שביארנו הנה הן יחד כאיש א' ואע"פ שכל אחד מהן מילא ונשא לעצמו והלך ג"כ מה שיש לו להלוך שזה מותר כמו שקדם ואין הלכה כרבי יוסי:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

[אם התנו כו'. מה שהגהתי בפי' הר"ב הוא מפי' הר"ש]:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · פָּרָה ז׳ י״א

א׳
אמר לאחד קדש לך את אלו אסיפא קאי. דהיינו יחיד שמילא כמה חביות, ע"ד לערבן ולקדשן קידוש א' ועדיין לא עירבן. ואמר ביני ביני לא' וכו'. וקידשן האחר חמשה קידושין:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913