הַמְפַנֶּה אֶת הַמַּעְיָן לְתוֹךְ הַגַּת, אוֹ לְתוֹךְ הַגֵּבִים, פְּסוּלִים לַזָּבִים וְלַמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאוּ בְכֶלִי:

או שהגיף את הדלת. קודם שיקדש:

המשל בזה שיהיה אוגן חפור בצד עין המים או גת וישקיע האדם ידיו בזה המעיין ויעלו המים ממנה אל זה האוגן כדי שיגברו מי המעיין ויעלו וימלא זה האוגן הנה אלה המים אשר בזה האוגן אין ראוי בהן טבילה לזב כי אינן מים חיים והזב לא יטהר אלא במים חיים ואין ראוי ג"כ שילקח מאלה המים לטהרת מצורע אשר בא בהן המאמר אל כלי חרש על מים חיים שיצטרך שיהיו אלה המים כבר נלקחו ממקורם בכלי חרש וכן אמר במי חטאת (במדבר י״ט:י״ז-י״ח) ונתן עליו מים חיים אל כלי ויצטרך שילקחו ממקורם בכלי כמו שקדם וזהו מפני שלא נתמלאו בכלי שב על היותם פסולים למצורעים ולקדש מי חטאת אמנם לזבים הנה הוא רמז להפסד אם נתמלא בכלי לפי ששבו מים שאובים ופסול לכל הטמאים:

הגבים. פי' הר"ב שהוא רקק של מים. וכ"כ הר"ש אלא שהר"ב כתב שהוא ל' גבים דמלכים ב' ג'. והר"ש כתב שהוא ל' כמשק גבים שוקק בו דישעיה ל"ג ד'. ומשניהם בלתי מובן שיהיה רקק מים שהוא מלא רפש וטיט כדפי' הר"ב במשנה ד' פי"א דשבת אבל משמעות שני הכתובים שהם מלאים מים זכים דהא דמלכים ודאי הכי הוא שהנביא בישר שיהיה להם מים לשתות וכמשק גבים פירושו כנהמת המים הנופלים לבורות. והנביא בא להפליג הנהימה של השלל שיהיה רב מאד וכל שהבור מלא רפש וטיט אין הניהום כ"כ כמו כשהיא ריקנית מרפש וטיט. ועוד ק"ל דתיפוק ליה דהוי מי בצים דבפ"ח משנה י'. אכן נ"ל דשאני [הכא] וכמו נפל חרסית כו' דספ"ח. ע"ש. ונ"ל דלהר"ש יש לישב קצת דלא ראיתי מה שפי' על רקק ויכול להיות שיפרשהו אמת המים כדפי' הרמב"ם. א"נ כדפירש"י בפ"ב דחולין דף כ"ז גרביל"א שיש בה מים ויבשה. ומ"מ לא אדע למה לא כתב בור דעלמא והרי התרגום מתרגם בור גובא אצל יוסף. א"נ ה"ל לכתוב מלשון לחשוף מים מגבא דישעיה ל' י"ד. שוב מצאתי שכ"כ הר"ש והר"ב בריש מסכת מקואות:

מפני שלא נתמלאו בכלי. פי' הר"ב דקתני הכי כדי לפסלן כו' אפי' בא לקדש בתוך הגת כו'. ולא דמי למים שהמשיך מן המעין לחבית בעלי קנים דגת וגבים לאו כלים נינהו. ואפי' קודם שהפסיקן: