פָּרָה ד׳ · ב׳

קבל והזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה שעשה א' מג' עבודות הנ"ל בב' מחשבות. ואפילו הקדים מחשבת לשמה לשלש"מ. או שחישב בשעת שחיטה ששוחט לשמה ע"מ לקבל או להזות של"ש [עיין פסחים דסע"א]:

כך פירשו כל רבותינו טעמן. דמדכתיב ושרף את הפרה שרפה א' במשמע. אמנם תמהני מאד אי בשחלקה אפי' בשרפה בגת א' נמי פסולה. וכדאמרינן [חולין יא"א] ושחט ושרף. מה שחיטה שלמה אף שרפה כן. ואפילו את"ל דלא כפי' רבותינו. אלא מיירי הכא שהניחה שלימה ע"ג ב' מערכות. אפ"ה ק' סוגיא דהתם ממשנה שלמה דהכא דתני בפירוש לקמן הפשיטה ונתחה כשרה. ואי"ל דהיינו רק בדיעבד. אבל לכתחלה צריך שישרפה שלמה. וילפותא דרבה בר שילא התם דניזל בת"ר. היינו מדמצרכינן לכתחלה שלימה. ולא חיישינן שמא טרפה היא. מדרוב כשרות הן. ליתא דהרי כבר כתבו תוס' [גיטין דג"ב ד"ה וכי] דבדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד. ונ"ל ראי' לדבריהן. מדקיי"ל בעינן קרא כדכתיב [כסנהדרין מה"ב]. ורק היכא דרבי קרא דאינו מעכב. מחלקינן בין אפשר ללא אפשר. כתכלת שאינו מעכב הלבן [מנחות לח"א]. וכ"כ נערה המאורסה שאין לה פתח בית אב [כתוס' כתובות מד"א ד"ה אין]. ואי נימא דאשכחנא בדאורייתא חילוק בין לכתחלה ודיעבד. נימא דרק הכא הצריכה תורה לכתחלה יד העדים ופתח בית אב. אבל בלא אפשר. הו"ל כדיעבד. ויקיימו מצות ב"ד גם בלא הנך. ודוחק לחלק ולומר דרק לענין קיום כל המצוה שייך דיעבד בדאורייתא. אבל לענין קיום חצי המצוה. אמרי' שמקיים כולה כדכתיב או שלא יקיימה כלל. וא"כ ה"נ אי נימא דבדיעבד גם כשלא נשרפה שלימה כשרה. הרי מהיקש ילפינן כן. מדכתיב ושחט ושרף הרי כל היקש דאורייתא הוא. וי"ל דהרי רבה בר שילא דיליף הך היקישא. ס"ל דפרה חטאת קריי' רחמנא (כחולין שם). וא"כ הרי בקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב (כזבחים מח"א). ותוס' מנחות לה"א ד"ה ואם. ויש לעיין בזה תוס' מנחות יט"א בסוף הד"ה ושאני. ודו"ק. ועיין עוד שם דיח"ב תוס' ד"ה ואמר. ופסחים יא"א ד"ה קוצרין). ולפ"ז יש שפיר לומר דרק לכתחלה בעינן שתהיה שלמה בשעת שרפה. מיהו בל"ז דברי התוס' הנ"ל בגיטין. דבכל התורה אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד. תמוה מאד. דת"ש כה"ג לא ישא בוגרת ומוכת עץ. ואם נשא נשוי (יבמות נט"א). וזהו מן התורה (כתוס' כתובות דלע"א ד"ה איכא). וכ"כ ילפינן מקרא דלא תפסו קידושין באשת אב (כקידושין סז"ב). ומקשינן התם אימא תרווייהו באשת אב. והא לכתחלה והא דיעבד. ומשני. לכתחלה מאחות אשה נפקא. הרי דגם בדאורייתא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד. וכ"כ קי"ל בנזיר ממורט פטור מהעברת תער (כיומא סא"ב. ועמ"ש בס"ד נגעים פט"ו סי' ל"ב). הרי דגם בזה בדאורייתא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד. וגם רבעתו"ס בעצמן כתבו (פסחים יא"א) דגם בדאורייתא יש לחלק בין לכתחלה לדיעבד. אבל בכל זה לא נרפא קושיתינו הנ"ל דהרי בפרה אלעזר וחוקה כתיב בה. ולהכי כל הכתוב בה מעכב בה (כיומא דמב"א וא"כ מדמקשינן) שרפה לשחיטה שתהיה שלימה. האיך אמרי' במשנה דבהפשיט' ונתחה כשרה בדיעבד. ואפשר לחלק ולומר דדוקא מ"ש בה בפירוש מעכב מדכתיב בה חוקה. ולא מה דלא ילפינן רק בהיקש. וצ"ע:

ד"ה חוץ. כנגד הפתח כו' אל נוכח פני א"מ. ק"ל דגבי הגשה דמנחה דכתיב נמי אל פני המזבח (דהיינו מקום הכבש כדפירש"י במנחות י"ט ב') ואפ"ה כשמגישה לקרן מע"ד דיו לת"ק שם. ולר"א שם סמוך לקרן בדרום כדאיתא שם בתד"ה למערבה וכ"מ בסוטה י"ד ב' וע"ש בפירש"י אלמא דכל הצד שהפתח שם נקרא פני. ועי' מנחות (ר"ד כ"ח) ובפירש"י שם דמוכח דבאמת דגם בפרה כשרה אפי' שלא כנגד הפתח. ולדעת הרמב"ם בפ"ד מה"פ ה"ו אף שלא כנגד ההיכל כשרה וע"ש בכ"מ. ולדעת הראב"ד שם דאינה כשרה אלא כנגד הפתח. י"ל הא דהגשה משום דאמרי' בזבחים (ס"ב ב') ב' כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונין ליסוד כו'. ולדעת התוס' (שם ס"ד) ד"ה יותר היה עוד כבש קטן גם לסובב במערב ולכן נקרא גם שם פני ונכון בעז"ה:

ד"ה וחזר. אבל הכהן השורף אותה אם הוסיף פסלה כו'. אבל מה יענה לפי' הרמב"ם והא"ר דמשביעית שמינית היינו דבטבילה שביעית הזה ב' הזאות ז' וח'. ולדידהו צ"ל דמיירי שהוא לא עסק בה עוד מכאן ולהבא ולכן אינו פוסל במלאכתו כמ"ש הכ"מ בפ"ז מהל' פרה ה"ד בטעם התוספתא. וכה"ג לקמן פ"ז מ"י וי"א לפי' הרע"ב: