פָּרָה ג׳ · ו׳

מכל חטאות שהיו שם. מכל הפרות שנעשו מימות משה רבינו ועד אותו זמן, שמכל פרה ופרה היו נותנין קצת למשמרת, ויום ראשון מזין עליו מאפר פרה אחת ויום שני מאחרת ויום שלישי מאחרת:

כבר בארנו במקומות רבים שהכבש הוא ענין הנקרא דאלקה אשר יעלו ממנו למקום גבוה ואמר שזה הכבש היה בנוי בקיבוב על גבי קיבוב ואחר ביאר לאיזה דבר הוצרך זה הכבש כיפין על גבי כיפין ולא היה כיפה אחת ואמר שסבת זה היות הכיפה נגד האוטם מפני קבר התהום וזה שאילו היה הקיבוב הבנוי תחתיו כפי זאת הצורה הנה אם הגיע מקבר בין שני העמודים תחת הכיפה הנה אותו שיהיה ע"ג הכיפה טהור בלי ספק ואם יזדמן שיהיה המת תחת אחת מן העמודים הנה אשר יהיה על גב הכיפה טמא לפי שהוא עומד על גבי המת כמו שנתבאר בשביעי מאהלות ולזה יצטרך שיהיו אלו העמודים תחת קיבוב אחר גם כן ואלו העמודם אשר יקראו אוטם כמו שבארנו פעמים שהאוטם הוא הדבר המקשי אשר אין לו חללים וזו היא צורתו והיה הבנין תחת מקום ההליכה כולה אשר מהר הבית להר המשחה עד שהיו עמודי הכיפה אשר היה הולך עליה הכהן מורכבת על גבנונית כיפות אחרות אשר תחתיהן כאשר התבאר לך מן הצורה: וביאור כל מסעדיה כל עוזריה ר"ל כל עוזר בעסקה תרגום (בראשית מ״ח:י״ז) ויתמוך יד אביו וסעדוה לידא דאבוהי והוא לשון עברי גם כן ה' יסעדנו על ערש דוי (תהילים מ״א:ד׳):

וכבש היו עושים. ובמ"ב פ"ד דשקלים אפליגו תנאי משל מי עשאוה:

להר המשחה. ששם היו שורפים אותה. ובספ"יב דזבחים תניא דחוץ למחנה דכתיב כפרה אדומה היינו חוץ לג' מחנות דומיא דשרפת פרים:

מפני קבר התהום. פי' הר"ב שלא תהיה שם טומאה רצוצה שהיא בוקעת ועולה (כדלעיל מ"ב וע"ש) שאם היו רגלי כיפה זו מכוונים על רגלי כיפין שלמעלן ושלמטן. א"כ נמצא שאם היתה טומאה רצוצה בקרקע לכנגד רגלי הכיפה היתה בוקעת למעלה ומטמא לכהן העובר למעלה על הכבש. מהר"ם: *[ופרה וכל מסעדיה וכו'. כתב הר"ש ואע"ג דפרה אינה מקבלת טומאה מחיים כו' ואי משום מסעדיה נמי לא היו צריכים לכבש. דא"נ נטמאו לא אכפת לן בהו ולא מידי שלא היו עוסקים עם הפרה אלא מחיים להביאה להר המשחה]: