פָּרָה י״ב · ז׳

הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנִּטְמְאוּ יָדָיו, נִטְמָא גוּפוֹ, וּמְטַמֵּא אֶת חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ אֶת חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה פָּרָה י״ב ז׳, מתוך מסכת פָּרָה שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר ביארנו שלענין חטאת אדם מטמא אדם וכלי מטמא כלי אל לא תכלית ולא יאמר לא שני ולא שלישי ולשון התוספתא אין אומרים בחטאת זה ראשון וזה שני אלא אפילו הן מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת. עיסה שנעשית על גבי חטאת ונגע שרץ באחד מהן אפי' מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

שנטמאו ידיו. וכן הוא בס"א וה"נ גרסינן במ"ה פ"ב דחגיגה ומ"מ לאו דוקא שצריך שיטמאו ב' ידיו אלא באחד מהן סגי כך פסק הרמב"ם בפ"ג מה"פ (ה"ד) וכתב הכ"מ דמשמע ליה כן ממתני' ב' פ"י וכמ"ש שם (ד"ה שנגע):

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · פָּרָה י״ב ז׳

א׳
הזייתו פסולה דאין ספק הזאה מוציא מידי ודאי טומאתו:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · פָּרָה י״ב ז׳

א׳
ומ"ש בתוספתא מים המנטפים פסולים. צ"ל דהיינו המים שנטפו מהאזוב על הטמא. אפילו ע"י כח ההזאה בהרימו ידו פסולים. א"נ דלתוספתא בנטפו מהאזוב לכלי ריקן נפסלו. דדוקא בחזרו ונתערבו עם המי חטאת שבכלי מכשיר במשנתנו:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913