פָּרָה י״ב · א׳

הָאֵזוֹב הַקָּצָר, מְסַפְּקוֹ בְחוּט וּבְכוּשׁ, וְטוֹבֵל וּמַעֲלֶה, וְאוֹחֵז בָּאֵזוֹב וּמַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, כְּשֵׁם שֶׁהַזָּיָה בָאֵזוֹב, כָּךְ טְבִילָה בָאֵזוֹב:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה פָּרָה י״ב א׳, מתוך מסכת פָּרָה שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

האזוב הקצר מספקו. מאריכו כדי סיפוקו:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

מספקו. יקשרהו בחוט בקצה הכוש עד שישיג מי החטאת אשר בכלי ואחר יוציאהו ואין הלכה כר' יהודה ורבי שמעון:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

מספקו בחוט ובכוש. פי' הר"ב מאריכו כו' וז"ל הרמב"ם יקשרה ובחוט בקצה הכוש עד שישיג למי חטאת אשר בכלי:

ואוחז באזוב ומזה. כתב הרב דבהזאה בעינן שיהא אוחז האזוב בידו. מפני שאם אוחז בספוקו הוא מנענע כאן וכאן. ואינו מכוין ומזהו על הכלי. רש"י פ"ג דסוכה דף ל"ז:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · פָּרָה י״ב א׳

א׳
מספקו בחוט קושר חוט בקצהו כדי להאריכו כדי סיפוקו שיגיע ראש האזוב להמי חטאת שבשולי השפופרת:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · פָּרָה י״ב א׳

א׳
והיינו דקאמר בתוספתא ר"י פוסל בשנייה מפני שמימיו נסחטין. ר"ל לטעם קמא היינו שנסחטו מהאזוב מי ההזאה בהוצאה הראשונה. ולטעם ב'. ר"ל שבהזייה ב' מימי האזוב עצמו דהיינו שרף שלו נסחטים. ולהטעם ג'. ר"ל שע"י שנתרכך האזוב כבר בהזאה ב'. מימי חטאת שעליו נסחטין לצואר הצר. ורב"א הסביר לטעם ג' עוד טעם אחר לפסול הזאה שנייה וע"ש:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913