פָּרָה א׳ · ג׳

כְּבָשִׂים, בְּנֵי שָׁנָה. וְאֵילִים, בְּנֵי שְׁתַּיִם. וְכֻלָּם מִיּוֹם לְיוֹם. בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא לְאַיִל וְלֹא לְכֶבֶשׂ. רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ פַּלְגָּס. בֶּן עַזַּאי קוֹרֵהוּ נוֹקֵד. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוּ פַּרְכָדִיגְמָא. הִקְרִיבוֹ, מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל, וְלֹא עָלָה לוֹ מִזִּבְחוֹ. בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זֶה אָיִל:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה פָּרָה א׳ ג׳, מתוך מסכת פָּרָה שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

בת שתי שנים. דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

וכולן מיום ליום. רצה לומר י"ב חדש והיא הסברא המשתמשת בה ולשון התוספתא (פ"א) וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מט' באב לט' באב נתעברה שנה נתעברה לו וזאת היא הכונה מיום ליום. ואלה השמות אשר יקראו כל אחד מהן כולם ענין אחד והוא שיצא מגדר מה ולא הגיע לגדר שאחריו אבל נשאר בין שני הגדרים. ומאלה השמות יש מהן לשון יוונית ויש מהן ארמי פלגס מלה מורכבת פלג גס רצה לומר העדר הגדר: ונוקד רועה צאן וגזרתו אשר היה בנוקדים: פרכדיגמא מלה יונית כונתה דומה לשולטן חדש שחידש מטבע ופסל המטבע הראשון כן זה עד שיהיה כבש היה כשר מעתה יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא ונסכי איל הן שליש ההין כמו שבארנו פעמים רבות:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

וכולם מיום ליום. כתב הר"ב דבתר שנתן אזלינן. דאמר קרא כבש בן שנתו. שנה שלו. ולא שנתו של מנין עולם. גמרא ספ"ה דנדה דף מ"ז. ומ"ש הר"ב וכן באילים בן שתי שנים אינו כשר לא לאיל דאינו כו' בפי' הר"ש ליתנהו אלו הד' מלות (אינו כשר לא לאיל) דהוא יותר נכון שנמשך הכל למה שכתב וכן באילים בן שתי שנים. ובא לפרש דקאי על ל' יום. דהא בן שתי שנים לא בעינן שיהיו שלמים. וכן מסיום הר"ש. משנה שניה שלו ולא של מנין עולם ע"כ. מ"מ לא שלחתי יד להגיה לפי שאפשר ג"כ דמאי דכתב הר"ב אינו כשר כו' הוא דבור חדש. ואתה תבחר ולא אני:

לא לאיל. לשון הר"ב דאינו נחשב איל עד שיכנס שלשים יום משנה שניה לו. וכן לשון הר"ש. וכלומר עד שיכנס שלשים יום שלמים. ולפיכך לא נחשב איל עד יום ל"א. ומ"ש הר"ב שניה לו. לשון הר"ש שניה שלו. ולא של מנין עולם:

מביא עליו נסכי איל. כתב הר"ב נפקא לן מדכתיב או לאיל לרבות את הפלגס. בפ"ק דחולין דף כ"ג. ופירש"י דכתיב בפרשת נסכים בשלח לך או לאיל* וגו' או לרבות את הפלגס בנסכים הללו. ע"כ. וכלומר דכיון דכתיב או במשמע כאילו כתיב או הא או הא. והוה מוקדם עוד אחר והוא הפלגס. כאילו נכתב לפלגס או לאיל. אבל במסכת מנחות פרק שתי מדות (מנחות דף צ"א.) כתב רש"י וז"ל דכתיב או לאיל תעשה מנחה למה לי. לכתוב וכי תעשה מנחה סלת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין. ואנא ידענא דהיינו איל דצריך שני עשרונים אלא לרבות. ע"כ. וכלומר שכבר מפורש בפרשת המוספים שבסדר פינחס. דלאיל מביא שני עשרונים והוה סגי אפילו כי לא לכתוב כלל או לאיל. אלא סתמא וכי תעשה וגו':

לא עלה לו מזבחו. אם היה מחויב איל לבדו )[ג] או כבש לבדו. רש"י פ"ק דחולין שם:

[*ויום אחד. עיין מ"ש בזה בס"ד במשנה ד' פ"ה דנדה]:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · פָּרָה א׳ ג׳

א׳
ופרה בת שתים ר"ל פרה אדומה צריך שתהיה לא פחות מתוך שנה שנייה. אבל גם לא יותר לכתחילה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · פָּרָה א׳ ג׳

א׳
והא דלא הזכירה משנתנו רק פרים אילים וכבשים. ולא חשב נמי עגל ושעיר עזים. י"ל משום דעגל כבר שמעינן ממשנה א'. דעד כאן לא פליגי רבנן ור"א. רק בעגלה ערופה. ומדכתיב בה עגלת בקר. וע"כ ש"מ דבשאר עגל מודו לר"א. ושעירי עזים נמי לא איצטריך לאשמעינן. דהרי נקט לקמן משנה ד' חטאת הצבור בצאן דכשר מיום ל' והלאה. והרי אין חטאת הצבור בצאן רק בשעירי עזים. ש"מ דתוך שנה ראשונה כשר. ואתמה ארמב"ם [בפ"א ממע"ק] שכתב שכל מקום שנאמר שעיר לחטאת היינו בן ב' שנים כאיל בכבשים. א"כ למה לא הזכירה זאת משנתנו. ותו א"כ האיך לא כלל תנא לקמן [מ"ד] דכל חטאת צבור בן שנה. והאיכא שעיר חטאת שנזכר כמה פעמים בפרשת המוספים. והוא בן ב' שנים דוקא. ותו דהרי בפרשת ויקרא בחטאת נשיא כתיב שעיר וכתיב שעיר עזים. וכ"כ בשעירי יו"כ ר"פ אחרי כתיב שעירי עזים. וכתיב והשעיר. אלמא דדא ודא אחת היא. ואיך רצה רבינו לחלק עלינו את השוים. וצ"ע:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · פָּרָה א׳ ג׳

א׳
ר"ט קורהו פלגס כו'. עי' א"ר. ואנכי תמה חדא דלפירושו דלרי"ש פסול להקרבה לא אתיא אליביה סיומא דהקריבו מביא עליו נסכי איל. שנית דלפ"ד אתיא דריו"ח בחולין (כ"ג) כב"ע ובר פדא כר"ט וה"ל להש"ס למימר כתנאי. (ועוד לפי הצד דקבעי למימר (שם) אליבא דב"פ דבבריא נמי מתנה הוה דלא כחד מהני תנאי). שלישית דלא אשכחן דליפלגו אמוראי בסתם בפלוגתא דתנאי הנזכרת במשנה מפורש וצ"ע:
נחלת הכלל · Vilna Edition