תְּבָלִין, שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד, אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה, אָסוּר, וּמִצְטָרְפִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד, אוֹ שְׁנֵי מִינִין מִשֵּׁם אֶחָד, אֵינָן מִצְטָרְפִין:

אמר כי כשיש שני שמות מתבלין או שלשה והם כולן מין א' כגון הסם הנקרא בערבי קאקל"ה שיש ממנה גדולה וקטנה ופלפל שיש ממנו לבן ושחור או שיהיו ג' מינין אלא שיש להם שם א' כמיני הסיאה והוא עשב הנקרא בערבי סרי"ג ומיני הכרפס שהם מינים הרבה משונים ולהם שם א' ר"ל שכל מיני הכרפס נקראין כרפס וכל מיני הסיאה נקראין סיאה וזהו ענין אמרם או ג' ענינו אף ג' מינים משם אחד כל מה שיהיה בזה הדרך מכלאי הכרם או ערלה או תרומה ונתבל בכל נאסר אותו דבר שנתבל בהם אע"פ שאין באחד מהם לבדו כדי לתבל וזהו ענין אמרם מצטרפים ענינו שמצטרפים אלו לאלו לאסור מה שנתבל כמו שבארנו ויהיה שיעור זו המשנה כן תבלין שנים וג' שמות ממין א' או משלשה מינין משם אחד מצטרפין לאסור ואין הלכה כר"ש והזהר שלא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחות והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל והפלפל ודומיהן אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון השומים והבצלים והשמן והחומץ והיין כלם נקראין תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו ותבשילו:

תבלין. כתב הרמב"ם הזהר שלא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחות והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל והפלפל ודומיהן אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון השומין והבצלים והשמן והחומץ והיין כולם נקראים תבלין. כשאדם מתכוון לתבל בהם או בזולתם. קדרתו ותבשילו ע"כ. ועיין מ"ש במ"ה פ"ט דשבת. ועיין ריש פ"ט דחולין:

או משלשה. שיעור המשנה או משלשה מינין משם אחד. הרמב"ם:

אסור ומצטרפין [*כתב הר"ב כלומר מצטרפין יחד לאסור. אבל] לכאורה תרתי קאמר [*וכן] מסקין התוספות דפ' רבי עקיבא במס' שבת דף פט בשם ר"ת דאסורין בנתינת טעם בקדירה ומצטרפין לאסור בתערובת יבש. ובפי' הר"ש יש ט"ס. ומדברי הרמב"ם בפירושו נראה שסובר דחדא קתני. שכך כתב שיעור המשנה תבלין וכו' מצטרפין לאסור וכן יראה מלשונו שבפ' ט"ז מהל' מאכלות אסורות: