הפנימי למאכל. נתכוין שיחור פנימי יהיה למאכל ויחור החיצון לסייג אע״פ שהכל אילן אחד החיצון פטור: ואין הלכה כרבי יוסי:
נחלת הכלל
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12
אצל האורגים קנה או עץ בשתי קצותיו שני ברזלים ארוכים ויש לכל אחד מהם כמו שנים דקים כמחט ומותחין בו רוחב הבגד כשאורגין אותו נקרא כל שן מאותם השנים שהם כמו מחטין מחט של מיתון ויש שגורסין מיתוח והוא לשון צח יותר ונאות לענין וענין מיתוח הוא מגזרת וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ׳:כ״ב) ויש לי בפירוש זו המלה פירוש אחר עוד אבארנה בפרק שלשה עשר מכלים ומאמר רשב"ג אין שום חולק עליו:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
אילן שנעקר. פירוש שנעקר מהעפר שסביביו ונשתייר שורש ממנו שלא נעקר ממנו העפר שסביב אותו השרש:
כמחט של מיתוח. פי' הר"ב כמחט שהאורגים מותחי' בו וכו'. וזה ל' הערוך ערך מתח. האורגים יש להן עץ ארוך ברוחב היריעה ובראשיו שני מחטין שבורין ונועצים ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכה ולמותחה ומכלי אורגים הוא:
פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למנות מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · עׇרְלָה א׳ ד׳
א׳
רג"א משום ר"א ב"י איש ברתותא. בפ"ג דטבו"י מ"ד איתא דאמר איש ברתותא משום ר' יהושע. ור"ג ור"י היו בדור אחד כעין חבירים עי' ברכות (כ"ח) וא"כ לא יתכן שיאמר ר"ג משום תלמיד ר"י. וראיתי במשנה שבגמרא הגי' רשב"ג וכן במשניות דפוס קטן ונכון: