עוד נעתיק מהיות זאת הכוורת בבית על חלוף מצב והוא היותה באויר והוא שתהיה מגולה לשמים. ואמר שהיא אם היתה מוטה על צדה והוא שתהיה דבוקה בארץ והיא מגולה הנה דינה בזה ובזה וזה הדין בעצמו כבר נקדם בהלכה ראשונה מזה הפרק לבד שבראש זה הפרק דן בו סמוך אל הבית ובכאן דן בו והוא באויר:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
באויר. פי' הר"ב בחצר או בגינה. שאין שם אהל כו'. אלא דכאן אין שייך להזכיר בית כו'. ולא קתני נמי הכא תוכה והאויר טהור דהא פשיטא. כיון דליכא התם אהל הלכך לא אצטריך למתנייה. מהר"ם:
תוכה. פי' ותוכה. מהר"ם. ועמ"ש במ"א [ד"ה כל שהוא]:
הכל טמא. הכל מה שהזכיר ברישא דהיינו תוכה ותחתיה ועל גבה אבל האויר שלא כנגד הכוורת דלא איצטריך למתנייה ברישא לאשמעינן שהוא טהור. לא הוי נמי בכלל הכל טמא דסיפא. מהר"ם:
ויש לדקדק דל"ל לתנא להתנות תנאי זה הרי כבר תנא ריש משנה י"ד במד"א שהוא כלי ומ"ש מכל בד"א דתני בפרקן דסמיך בה דאדלעיל מינה קאי. נ"ל דאצטריך משום דלא דמי הכא לבבות דלעיל דהתם עד סוף משנה י'. כולהו בבות לא מיירי רק במין כלי א' שאינו שלם. רק שזו מחולחלת וזו פחותה וליכא. למטעי כלל בשום בבא לאוקמי באוקימתא אחריתא ממה דאוקימנה לה באמת. אבל הכא דכבר נקט לעיל מינה בפרקן כמה מיני כלים שאמק"ט. מחולחלת. פחותה. שלימה. מחזקת מ"ס. דייק תנא וקאמר דהכא איירי אף בכלי שלם. דלא תימא דהכא כשפיה למעלה דוקא בכלי מחולחלת מיירי. שהאויר שתחתיה מעורב עם האויר שבתוכה דרך הנקבים. להכי טומאה שתחתיה בוקעת לתוכה. משא"כ כשהיא כלי שלם שאמק"ט. אף שכשהטומאה תחתיה. טמא גם למעלה מפה הכלי. דכלי אינה חוצצת על שחוצה לה. עכ"פ על שבתוכה מצלת קמ"ל. ואף דגם הא כבר שמעינן מדמסיים תנא (במשנה י"ד) במד"א שהוא כלי. משמע דלעיל מינה גם בכלי שלם מיירי. אפ"ה לא הסתפק תנא בזה. מדסד"א דהך בבא רק אבבא דסמיך לה קאי. דהיינו בהיתה גבוה מהארץ טפח. וסד"א דרק בכה"ג. דמדהתפשטה הטומאה לכל תחתית ולכל עליונה של כלי. הרי עי"ז כל האויר כולו שלמעלה מחובר עם כל האויר שתוך הכלי. להכי גם תוך הכלי טמא אף בכלי שלם. אבל כשהטומאה רצוצה תחת שוליה. הו"א דרק במחולחלת נטמא תוכה. אבל בשלימה ויושבת על שוליה. תוכה טהור. להכי נקט בריש משנה י"ג דמיירי בכלי שלם. ואפ"ה נגד הטומאה טמא. ורתוי"ט כתב בשם מהר"ם דשהוא כלי דהכא ר"ל שיש לו מושב כלי בשוליו. דאל"כ כמוטה על צדה דמי. והך במד"א שהוא כלי דריש משנה י"ד. היינו שהוא כלי שלם. וכבר הקשה ע"ז רתוי"ט וע"ש. ומלבד קושיות אלו ק"ל נמי הדוחק בלשון דנימא דמלות שהוא כלי יהיה משמעותו מושב רחב. ותו דמאן פליג לן דאימא איפכא. דשהוא כלי קמא מיירי שהוא כלי שלם. ובמד"א שהוא כלי היינו מושב רחב. ותו מאן פליג לן להנך תנאי. שיהיה לו מושב רחב. ושיהיה כלי שלם. ולמה לא תני להו גבי הדדי. ותו אם במלות שהוא כלי יהיה משמעותו מושב רחב. א"כ כבר תני לה בריש משנה י"ד. ול"ל למכפל ולמתני לה הדר הכא. אולם לדברינו הנ"ל מיושב הכל בס"ד:
