אֹהָלוֹת ו׳ · ד׳

ארבעה נושאין את הנדבך אבן גדולה רחבה טע"ט. ונשאוהו תחת אויר הרקיע. וה"ה נסר חלק אע"ג שג"כ אמק"ט [כפ"ה סי' מ"ה]. רק נקט נדבך לרבותא אע"ג שאין במינו מק"ט:

וא"ת ממ"נ אי מיירי הכא בשבטלו להכלי שם. ודעתו שלא לפנותה משם. א"כ כמו דמהני ביטול להכלי עצמו בשגבו נגד הט מאה. ה"נ תהני ביטול להגרוגרות שלא יהיה נחשב כאילו נתמכו בכלי. דהא מדבטלו תו לא מחשב ככלי. ואי מיירי בשלא בטל להכלי. א"כ היאך כתב הר"ש והר"ב דגבו נגד הטומאה מציל. הרי אינו מציל רק כלי טהור. שאין דעתו לפנותה. י"ל דלעולם הכא מיירי בשלא בטלו להכלי. ואפ"ה דוקא בממעט רווח החלון מטע"ט ולא סתמו כולו. צריך שיבטלנו שם. אבל בשסתם כל החלון. אף שדעתו לפנותו. אפ"ה עכ"פ כשגבו נגד הטומאה סותם. וכ"כ הר"ש הכא ותוס' ב"ב (ד' כ' ע"א ד"ה היא). אולם להראב"ד (פט"ו מטו"מ) רק בחלון שהוא ד' על ד' טפחים. צריך שיבטל הדבר שהניח שם למעט הרווח. אבל לא בחלון שקטן מזה. ולרמב"ם שם דבין בשהניחו שם למעט הרווח ובין שסתמו כולו. צריך שלא יהיה דעתו לפנותה. א"כ ע"כ דהכא מיירי שבטל להכלי במקומה. ואפ"ה דוקא אם כדי שתציל הכלי בעצמה בפני הטומאה. כגון שגבה נגד הטומאה מהני לה הביטול. אבל כשפה הכלי נגד הטומאה. הרי נטמאה הכלי בעצמה. אף שתחובה שם כל שלא חזקה שם במסמרים. להכי מדהועמדו הגרוגרות ע"י כלי טמא. אינן חוצצין (ועי' במחצצים סי' ה') דאחרי רבים להטות:

ד"ה מחציה ולמעלן. וכ' הכ"מ כו' עד וצריך טעם למה כו' משא"כ במעזיבה שבנויה לעליה כו'. הרב ז"ל ל"ד בכאן במחכ"ת דעי' בכ"מ דלא הקשה כלל על האי דינא דמתני' דפשוט דהכא ה"ט דמאי חזית דתישדייה לבית יותר מן לעליה כמש"כ התוי"ט וכמו בכותל שבין שני בתים. משא"כ התם דצד השני הוא לאויר. וע"ש בהראב"ד. ועוד דלפי הבנת התוי"ט ה"ל להכ"מ להקשות דר"י אדר"י דהכא קאמר כל המעזיבה לעליה והתם קאמר כל הכותל לבית אלא דהכ"מ מקשה על הא דמבואר ברמב"ם שם מהתוספתא במעזיבה שהיתה לאויר דג"כ הדין דמחציו ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפי' כנגד הטומאה טהור. מחציו ולמעלה כו' כמו בכותל שהוא לאויר. רק במחצה למחצה פסק דהבית טמא וגם העומד מלמעלן טמא. ע"ז הקשה הכ"מ שפיר דמ"ש כו'. וביותר קשה לטעם הרמב"ם במעזיבה משום דא"א לצמצם ודאי קשה א"כ בכותל שהוא לאויר נמי. ומה שנדפס בגליון הרמב"ם בשם הגהת מהרי"א דצ"ל או למטה. טעותא היא. וכן בתוספתא שעם הז"ז ליתא רק למעלה לבד ונראה שהוגה ע"פ הגר"א ז"ל ונכון. ודע דמשמע מהראב"ד שם שהיתה גירסתו בתוספתא ור"ש מטהר את הבית. דלגירסא שלפנינו משמע להדיא דהבית לכ"ע טמא רק דר"ש פליג על העומד מלמעלה ומטהרו. ולפלא על הכ"מ שלא העיר בזה. וקרוב בעיני שט"ס בראב"ד וצ"ל הלכך העומד מלמעלה טהור. ומש"כ הכ"מ על דברי הראב"ד שאמר ור"מ ור"ש הל' כר"ש. שא"י מנין לו שהרי בעירובין לא איפשיטא. הן גם במבוא התלמוד לר"ש הנגיד ובבה"ג דפוס זאלקווא דף ע"א פסקו כר"ש נגד ר"מ. וברא"ש פ"ד דע"ז סי' ל"ד משמע דהיה לפניו הגי' בעירובין דהל' כר"ש נגד ר"מ וכמ"ק בירושלמי ספ"ה דדמאי: