אֹהָלוֹת ב׳ · ז׳

או או קתני. ואפילו אין בשר עליהן. וגם כל א' אינו מחזיק רובע:

והא דנקט (שבת דט"ו ב') שגזרו על אוירה. ולא קאמר שגזרו על המאהיל על קרקעה. לאו למימרא דאפי' בהיה מפסיק בין האדם להקרקע אהל. אע"ג דאז אינו מאהיל על קרקעה נמי יטמא דליתא. דבאמת לא גזרו רק בלא היה הפסק אהל. דלא גרע קרקע חו"ל ממת ממש. ואע"ג דהנכנס לחו"ל בשידה תיבה ומגדל טמא (כגיטין ד"ח ע"ב) התם אין אהל מפסיק דקיי"ל אהל זרוק לא שמיה אהל. אלא להכי נקט אוירה. דאי הוה נקט אהל. סד"א דאפי' הכניס לחו"ל ידו או רגלו נטמא כולו כבמת. להכי קאמר שנכנס לאוירה. לאשמעינן דדוקא כשנכנס לשם ראשו ורובו גזרו בו טומאה (ועי' רמל"מ פי"א מטו"מ בד"ה ודע השלישי):

אריב"נ ל"א עצמות כשעורה כו'. נ"ל דע"כ סובר דיש נוגע וחוזר ונוגע וכחכמים דר"פ דלקמן דאל"כ מאי ראיה דלמא משום נוגע ל"א עצמות:

שם אבר מה"ח שנחלק לשנים כו' ר' יוסי מטמא. בתור"ע אבל לא במגע. תוספתא הובאה בר"ש. ושם איתא בזה"ל אבל במגע לא כדקתני בתוספתא גבי כזית. והוא דאיתא שם בפ"ד וכן היה ר' יוסי אומר כזית מן המת שחלקו כו' וא"מ במגע. אבל בתוספתא הנדפסה עם הז"ז. הגי' וכ"ה ר' שמעון אומר כו' ונראה שזהו הגהת הגר"א ז"ל. וכ"נ משום דשם מקודם איתא דר"ש אמר מלא תרווד רקב כו' וא"מ במגע. ושם א"א ליגע בכולה כקושיית הגמ' חולין (קכה ב) הא לא נגע בכוליה. ולכן קאמר תו וכן אמר עוד כזית כו' דאע"ג דאפשר ליגע בב"א בב' החלקים מ"מ א"מ במגע דאין נוגע וחו"נ. אבל משמע דלרבנן דר"פ דלקמן יש נוגע וחו"נ דהקתני כיצד הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבלה כו' וחכמים מטמאין. והרמב"ם בספ"ד מהל' ט"מ פסק כוותייהו. ואני תמה על מש"כ שם בהל' ד' עצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא. כ"ע הכ"מ אבל במגע לא (הביאו התוי"ט). דכיון דיש נוגע וחו"נ למה לא יטמא אף במגע. ומה שהביא הכ"מ שם ראיה מהל' ה' תמוה דאדרבה הרי כתב שם וא"מ במגע קצתו דמשמע דאם נגע בכולו מטמא. ולפמש"כ יפה כוונו הר"ש והרע"ב במש"כ גבי רובע עצמות שנדקדקו ואין בכאו"א עצם כשעורה דחכמים מטמאין בשלשתן. ודלא כתור"ע שהניח דבריהם בצ"ע. והתוי"ט גם הוא ל"ד שעל עצם כשעורה שנחלק העתיק דברי הרמב"ם דדוקא במשא ולא במגע. וברובע כו' העתיק דברי הר"ש והרע"ב דחכמים מטמאין בשלשתן: