אֹהָלוֹת י״ג · ב׳

בתחלה נ"ל דמלת בתחלה הכא פירושו כתחלת התנור [כלים רפ"ה]. ור"ל כשהתחיל לעשות מאור ולא גמרו עדיין. אפ"ה משעשה כבר חללו כמלא מקדח של לשכה. מביא ומוציאה טומאה. ולא אמרי' דמדלא גמרו עדיין לא מחשב עדיין מאור. או נ"ל דמלת בתחלה הכא פי' כמלת בתחלה לעיל [פ"ז מ"ג]. דהיינו שלא היה בכותל חלון מקודם. ולרבותא נקט הכי. דלא מבעיא כשהיה כאן חלון וסתמו וחזרו נמלך לפתחו. ודאי סגי משעה שעשה חור למאור כמלא מקדח. אלא אפי' היה בתחלה כאן כותל סתום. וחתר השתא בהכותל ועשה בה חור למאור כמלא מקדח. סגי בזה להכניס ולהוציא בו טומאה:

ושיעור מקדח זה כגודל פונדיון [ככלים פי"ז מי"ב] והוא שליש טפח. וטפח הוא ד' גודלין [ועי' י"ד סי' ל' וסי' מ"ח]. וא"כ רוחב החלון גודל ושליש על גודל ושליש:

והא דלא נקט כראש גדול של אדם. ה"ט דמדנקט כל שעורי דלעיל באצבעות. שהן חלקי היד. נקט נמי הך שיעור ביד. דהיינו באגרוף. והא דנקט ברישא כמקדח ולא בשליש טפח. היינו משום דשליש טפח אינה מדה שלימה. ומה"ט נמי נקט אצבעיים על גודל. ולא נקט הכל בשיעור אצבעיים על רוחב אצבע ורביעי. וכ"כ ברישא נקט שיעור מקדח. ולא שיעור אגודל או שיעור אצבעות. היינו כולו מדלא בעי למנקט שברים: