אֹהָלוֹת י״א · א׳

הבית שנסדק שנסדק גגו על פני כולו. באופן שנחלק הגג לב' חלקים ע"י זה הסדק חלק א' סמוך לפתח. וחלק האחר לפנים. באופן שאין אדם שעומד תחת החלק ההוא יכול להגיע להפתח רק כשיעבור דרך הסדק שהוא לרוחב הבית:

ונ"ל דכל סדק אפילו רחב רק כ"ש מחשב כאילו יש מחיצה בין ב' החלקים של תקרה שמזה ומזה להסדק משום דפי תקרה יורד וסותם (כסוכה דד"ב ודיח"א). ולהכי ברישא כשהטומאה בחלק החיצון סגי בסדק כ"ש. מדמחשב כמחיצה בין ב' החלקים. וא"כ אין דרך טומאה להכניס. משא"כ בסיפא כשהטומאה בפנים לא סגי בסדק כ"ש. דאף דנחשב להסדק כמחיצה. עכ"פ הרי אין דרך טומאה לצאת רק דרך שם. ולא עדיף מטומאה במגדל נעול שהבית טמא (כפ"ד מ"א) לפיכך מצרכינן בהסדק שיעור רחב יותר כדי שיהיה חשוב שיהיה אויר בין ב' האהלים. דבכה"ג אף שסוף טומאה לצאת דרך אהל החיצון לא איכפת לן כיון שיש אויר מפסיק. ומכאן מוכח דלא כרמ"א (יו"ד שע"א ס"ד) דמחמיר לכהנים מלצאת בשער העיר שבו יוציאו המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. [רב"א ולכאורה נראה דלרמ"א היינו אפי' אפשר להוציאו בשער אחר שבעיר. עכ"פ כיון שמורגל להוציאו בשער זה לא גרע מחישב להוציאו בא' מהן (פ"ז מ"ג). ויש לחלק דדוקא לענין שתתפשט הטומאה מאהל לאהל אחר שסמוך לו. כמשקוף הפתח שסמוך לחדר המת. אמרינן דאף שנעול הדלת מתפשטת הטומאה לשם. כשחישב להוציא המת שם. אבל לענין סוף טומאה לצאת. דוקא כשאין מקום לטומאה לצאת רק בפתח זה טמא הא ביש פתח אחר שאפשר להוציאו בו לקברות. לא נטמא הפתח הזה. וחילי מטומאה תחת ארובה הבית טהור (פ"י מ"א) אף דדרך להוציא הטומאה דרך פתח הבית. ולא דרך הארובה. ועי' מ"ש בס"ד לעיל פ"י סימן י"א]. ונ"ל עוד דהא דלעיל (פ"י מ"ב) בארובה שאין בה פ"ט לא היה צריך לפרש. דעכ"פ צריך שיהיה ברוחב ארובה כחוט המשקולת דאל"כ כשהטומאה תחת הארובה הבית טמא. ה"ט משום דסתם ארובה רחב יותר מחוט המשקולת: