הַבַּיִת שֶׁנִּסְדַּק, טֻמְאָה בַחוּץ, כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים טְהוֹרִין. טֻמְאָה בִפְנִים, כֵּלִים שֶׁבַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא בַסֶּדֶק אַרְבָּעָה טְפָחִים. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל, פּוֹתֵחַ טָפַח:

הבית שנסדק. גג הבית שנחלק על פני כולו לשני חלקים:

כבר נכפל פעמים שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס וכאשר נסדק הבית וזה כשנסדק הגג כולו והכתלים הנושאין הגג עד הארץ והיתה הטומאה בחצי הפנימי משני חלקי הבית והוא החלק אשר כנגד לפתח והכלים בחלק האחר אשר ימשך לחוץ בית שמאי אומרים עד שיהיה רחב הסדיקה ארבעה טפחים ואז לא יטמאו אלו הכלים שאנחנו לא נצטרך בפותח טפח לבד בכאן להיות הטומאה בפנים וכלים בחלק החיצוני שדרך טומאה לצאת וב"ה אומרים שלא יצטרך לפותח טפח להיות הגג בכלל הבית וכבר התבאר בתוספתא באמרם כל שהוא הוא שיהיה הסדק שיעור חוט המשקולת ור' יוסי אומר פותח טפח על השרש והלכה כבית הלל:

כלים שבפנים טהורים. עיין במשנה דלקמן [בדבור המתחיל] נתן את רגלו וכו':

בית הלל אומרים כל שהוא. כתב הר"ב בתוספתא מפרש כו' ובלבד שיהא כחוט המשקולת. וכתב מהר"ם צריך לומר דאין יכול לקבל מעזיבה בינונית. דאי יכול לקבל. אפי' סככות ופרעות שיכולין לקבל מעזיבה בינונית. לרבנן דר"מ מביאין הטומאה מזו לזו לעיל פ"ח. או שמא התוספתא אתיא כר"מ. דבעי שיכולין לקבל מעזיבה רכה ע"כ. והרמב"ם בפט"ז מהט"מ [הלכה ו'] פסק לדתוספתא: