אֹהָלוֹת י׳ · ז׳

עירב את הטומאה דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא:

תמוה דלפי דברי רבותינו דר"ל שנכנסת ויוצאת מהארובה ברווח. א"כ בסיפא שגבוה מהארץ טפח איך באה הטומאה מתחתיה להבית. הרי יש אויר מגולה בין הקדירה לשפת הארובה. ובטומאה לא אמרינן לבוד. וכבר נתלבטו במשנה זו כל רבותינו המפרשים. והגאון רב"א זצוק"ל הגיה כל המשניות וכתב דצ"ל שפתותיה נוגעות. אולם אם מלכא אמר עקר טורא ופורץ גדר ועושה לו דרך אין הדיוט כמוני רשאי לילך אחריו. ובני הגאון מוהר"ר ברוך יצחק שליט"א בעודו בוצין בונין מקטפא ידיע. בילדות בחרותו תירץ דהאי אין הוא כמו אם. ואשכחן דכוותה (בהר"ן שבועות הפקדון דש"ג). אולם לפעד"נ דמלת שפת דנקט הכא. אין ר"ל צדדים החיצונים של שפת הקדירה. ונוגעים בארובה. אין ר"ל שאין שפה החיצונה של הקדירה נוגע בפנימית השפה של הארובה. אלא ר"ל שאין חוד העליון של שפת הקדירה נוגע בתחתית שפת הארובה רק שכשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה יהיה חיצונית שפת הקדירה סמוכה ותכופה לפנימית שפת הארובה ותשאר הקדירה תחובה תוך הארובה. תדע דבתוספתא ליוצאת בארובה ברווח עולה והולכת קרי לה ובמשנתינו אין שפתותיה נוגעות קרי ליה ש"מ דהיא היא. ושאין שפתותיה נוגעות בארובה דמשנתינו היינו שהחוד העליון של שפת הקדירה אינה נוגעת בתחתית שפת הארובה כלפי בית. וראה דבמ"ז דשם אין הכוונה על חוד השפה. רק על צד החיצון של הכלי קאמר תנא שאם תעלה היא נוגעת וכו' ודו"ק. וא"ת עכ"פ נהווי האויר פחות מטפח שתחת הקדירה כהאויר פחות מטפח שתחת המגדל שבבית. דכשהטומאה שם הבית טמא משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית (כפ"ד סוף מ"א). י"ל דשאני התם דהטומאה מונחת תחת התקרה שמאהלת ג"כ על חלול הבית ושפיר שייך לומר דכמונח בבית דמי. אבל הכא נהי דאי"ל דכיון שאין בחלול הארובה פ"ט לא אמרינן גוד אסיק. ונמצא שיש אויר ממעל להטומאה. ליתא. דהרי לקמן (רפי"א) חזינן דגם כשיש רק סדק בתקרה אמרינן בקנה המונחת כנגדה למטה גוד אסיק. עכ"פ כיון שאין טע"ט אויר תחת הקדירה ודאי לא אמרינן גוד אסיק. א"כ הטומאה מונחת תחת אויר ולא תחת תקרה שמחובר לתקרת הבית ובכה"ג לא אמרינן דכמונח בבית דמי. ובאמת ברישא לא נ"מ בהא מידי דבין כך ובין כך כיון דעכ"פ הטומאה רצוצה היא תחת הקדירה בוקעת וכו' ורק משום סיפא נקט הכי. דביש משולי הקדירה לארץ רווח טפח אז אם כשתעלה יהיה שפת הקדירה נוגעת בתחתית שפת הארובה כלפי קרקע הבית. הו"ל הקדירה כנוגעת בתקרה. מדאינה מכוונת ממש נגד חלול הארובה. ולהכי בכה"ג אם הטומאה בבית אין הקדירה מצלות על שבתוכה רק כשאין הרחק טפח בין שפת קדירה להמעזיבה (וכמש"ל בס"ד במחצצים סימן ב'). אבל במכוונת ממש לכרוחב חלול הארובה נחשבה הקדירה כאילו תחובה בארובה. ומצלת אשלמעלה עם דפנות אהלים. והן אמת שהר"ש דחה פי' זה בב' ידים. מדנקט במתניתין בסיפא בטומאה בתוכה או ע"ג הכל טמא. והרי בתוספתא קאמר באופצת וגבוה טפח. אם טומאה ע"ג או בתוכה רק כנגדה עד לרקיע טמא. ותמהני דהרי ע"כ הך דתוספתא משבשתא היא. דהרי כשהטומאה בתוכה נטמא הכ"ח. וכל כלי טמא אינו חוצץ ונעשה אהל לטמא אבל לא לטהר. א"כ טומאה שבתוכה בקע לתחתיה והו"ל אהל לטמא להביא הטומאה מתחתיה גם להבית. אע"כ שיש כאן חסרון הניכר בתוספתא. וכך צ"ל בתוכה או ע"ג כנגדה עד לרקיע הכל טמא וכן הוא הגירסא הנכונה בתוספתא שעם פי' טהרת קודש מהגאון רב"א זצוק"ל. וה"פ אם טומאה ע"ג עד לרקיע אז הכל טמא. ולרבותא קמ"ל רקיע ודו"ק: