אֹהָלוֹת י׳ · ג׳

טומאה בבית ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית:

והא דלא נקט הכא כלעיל נתן רגלו. נ"ל דה"ט משום דלעיל כל מה דבעי תנא לאשמעינן הוא רק דע"י הדבר שנתן על הארובה עירב הטומאה למטה. והרי בזה אין חילוק בין שהדבר שנתן הוא מק"ט או לא. דכולן מערבין הטומאה למטה. דהרי גם דבר שאמק"ט נעשה אהל (כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ) להכי מדכולן שוין בזה. ניח"ל טפי למנקט שנתן רגלו משום דרגל מצוי בעלייה. אבל הכא דמיירי מדין עלייה ובעי לאשמעינן בהסיפא דהדבר שנתן בהארובה חוצץ. והרי זה אינו רק כשהדבר שנתן אמק"ט. דכל המק"ט הרי אינו חוצץ בפני הטומאה להכי נקט הכא ברישא ההיפוך דהיינו שמק"ט:

רי"א הבית טמא וכנגד הטומאה טהור ר' יוסי כו' משמע דלרי"ה טהור אפי' אם יש כו'. וענ"ל דאפי' לר' יוסי אם היה נגד הארובה כזית ובבית כחצי זית ג"כ הבית טמא וכנגד הטומאה טהור דזה בכלל בואם לאו שהרי אין בו כדי שיחלוק כו'. ותמה אנכי על הא"ר שפירש דלרי"ה אינו טהור אלא אם כנגד הארובה הוה מקצת זית. ועי' לעיל פ"ו מ"ג ובפירושו שם: