רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12אמר שזה השיעור לא ירצה באבר האחד בכללו כי יטמא ואפילו פחות מכשיעור כשיהיה אבר שלם הנה הוא יטמא וזהו אמת ודעהו:
נחלת הכלל
אֹהָלוֹת א׳ · ז׳
הָאֵבָרִין אֵין לָהֶן שִׁעוּר, אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וּפָחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, מְטַמְּאִין טֻמְאָתָן:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה אֹהָלוֹת א׳ ז׳, מתוך מסכת אֹהָלוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17האברים. לשון הר"ב צריך שיהיה בהם בשר וגידים ועצמות וכו'. כדכתב בסוף פרקין. ועיון מ"ש בריש מסכת טהרות [ד"ה והאוכל]. ומ"ש הר"ב ומיירי בין באבר שנתלש מן החי וכו'. עיין במשנה ג' פ"ו דעדיות:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · אֹהָלוֹת א׳ ז׳
א׳
וכלים בכלים נעשין רק אב:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · אֹהָלוֹת א׳ ז׳
א׳
וא"ת לתוס' נזיר שהבאנו בפנים (סי' ו') דכ"מ שנטמא ממת מטמא באהל. א"כ ק' לרבנן דהו"ל למחשב חמש וק' לר"ע דהו"ל למחשב ששה וכגון שהכניס שוב השפוד הנטמא תוך אהל אחר דהו"ל גם האהל השני אבי אבות ונגע אדם באהל השני. וכלי שוב באדם. ואדם בכלי. דאז רק האדם האחרון טטו"ע. והה' ראשונים לר"ע. וד' הראשונים לרבנן. דהיינו. אהל. שפוד. אהל. אדם. כלי. כולם טטו"ז. י"ל הרי כבר הוכחנו לעיל (סי' ג) דאף למ"ד דחרב כחלל גם לטמא באהל. עכ"פ מודו דאין האהל שהכניסוהו לתוכו או כלי שבתוך האהל נעשים אבי אבות. רק אב:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913