ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15ומחליטו. אם ראוי להחליט, כגון ע״י שער לבן או מחיה:
נחלת הכלל
נְגָעִים ג׳ · ו׳
הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וּבִשְׁנֵי סִימָנִין, בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן. בְּמִחְיָה, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, וּלְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה נְגָעִים ג׳ ו׳, מתוך מסכת נְגָעִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12ירצה בזה הנגעים אשר יתחדשו בקרחת ובגבחת אמר הש"י בהן (שם) כמראה צרעת עור בשר הנה כמו שצרעת עור בשר תטמא במחיה ובפסיון ובשני שבועות כן גם כן זאת הצרעת אשר יהיה בקרחת ובגבחת ולא יצויר בכאן שער לבן לפי שהקרחת וגבחת הוא מקום שאין בו שער:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17הקרחת והגבחת מיטמאות בשני שבועות כו'. שנויה עוד בספ"י. והתם יליף להו הר"ב מקראי:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · נְגָעִים ג׳ ו׳
א׳
אמור טהור וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · נְגָעִים ג׳ ו׳
א׳
כך כתב הרמב"ן בחומש. ולזה נוטין גם דברי הרמב"ם [פ"ה ורפ"ח מטו"צ]. ול"מ אין כאן לתמוה ע"ז. דבנשר כגריס טמא. ובנשר כל פאתי פניו או כל פאת אחורי קדקדו טהור. דהרי אשכחנא בת בוקתי' דכוותה בכולו הפך לבן טהור. אולם כל דברינו בזה היינו כדקיי"ל כת"כ. דבנתק אפילו אין הפסד בעור טמא [כרמב"ם רפ"ח מטו"צ]. אבל אי נימא כהתוספתא. דבנתק צריך שיהי' שנוי והשחתה בהעור. א"כ יש חילוק רב בין נתק שהושחת העור והוא טמ'. לקרחת וגבחת שאין שם השחתה בעור שהוא טהור. ורק אם במקום הקרחת וגבחת נתהווה בהרת. שמשונה בדיניו מדין נתק בכמה דברי'. צריך לומר או כרבינו רמב"ן או כדברי הנ"ל. כדי לחלק ביניהן:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913