נְגָעִים ג׳ · ה׳

הַנְּתָקִין מִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, בִּשְׁנֵי סִימָנִין, בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִסְיוֹן. בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה נְגָעִים ג׳ ה׳, מתוך מסכת נְגָעִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

ומסגירו. אי בר הסגר הוא, כגון ע״י ארבעה מראות:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

נתקים הם נגעי הראש והוא אשר אמר יתברך בהם (שם) נתק הוא וזכר בו ג"כ (שם:) והסגירו שבעת ימים שנית וזכר בסי' הטומאה (שם) ובו שער צהוב דק ואמר בו ג"כ (שם) והנה פשה הנגע בעור:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הנתקים. לקמן בפ"י מפרש להו:

מיטמאין בשני שבועות כו'. זכר בו והסגירו שבעת ימים שנית. וזכר בסימן הטומאה ובו שער צהוב דק. ואמר גם כן פשה הנגע בעור. הרמב"ם:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · נְגָעִים ג׳ ה׳

א׳
אומרים לו אמור טמא הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו':
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · נְגָעִים ג׳ ה׳

א׳
ומ"ש הר"ש והר"ב הכא. דה"ה דפוטר ומסגיר פוטר ומחליט. במחכ"ר אלו דברים מיותרים לגמרי. דהרי לדידהו איירי סיפא שכבר ראה נגע הב' בתחלה. וא"כ מה אריא בכה"ג הרי אפילו כשלא ראה הנגע הב' בתחלה. רק נולדה אח"כ אפ"ה כשפטר הא' וודאי מותר להסגיר או להחליט הנגע הב' מדנפטר כבר מקמא לגמרי. ורב"א חרז לבבא זו דה"ק. והמחליט [בשביל קמא] מחליט מסגיר ופוטר. ר"ל בין בזה או בזה פוסק אז על השני. ומה דנקט תנא תו. מחליט ופוטר. קאי על המסגיר מסגיר שהזכיר תנא תחלה. ור"ל שהמסגיר הראשון מסגיר ומחליט ופוטר הב'. ואף שלפי דברי רבינו אנן סכינא חריפא פסק לדיני המסגיר והפסיק בין דיניו עם דיני מחליט. אפ"ה הרווחנו בדבריו שאין חסר שום אופן במשנתינו:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913