נְגָעִים ב׳ · א׳

בהרת. גרמוני. לבן ביותר. ובהרת עזה כשלג נראית בו כהה מתוך לבנונית יתירה שבבשרו, ופוטרין אותו:

גרמני. שם חוזק הלובן ומיוחס אל העצם אשר שמו גרמא. ובהרת תראה בגוף חזק הלובן חלושת הלובן וכן הבהרת חלושת הלובן תראה בגוף השחור חזקת הלובן:

וענין אני כפרתן שיושם פדיונן והוא מאמר יאמר אותו האומר לרוב אהבתו כאשר זכר שווי מראיתם הגדיל חסדו להן ואמר אני כפרתן:

כאשכרוע. מין ממיני הארז ממוצע המראה בין הלובן והשחרות ואמר שהוא הנקרא אלבקס תרגום (ישעיהו מ״א:י״ט) ברוש תדהר ותאשור ברון מוריגים ואשכרוע. ובא לשון מראות נגעים בסמיכותם לגוף אשר בו הנגע והוא אמרו (ויקרא י״ג:ב׳) בעור בשרו ובא לשון אחר שהוא בבלתי סמיכות והוא אמרו בעור הבשר:

רבי יהודה אומר מראות נגעים בתחלה להקל כמו שיבאר שהוא נסמך אליו ר"ל אל בעור בשרו לפי שבזה קולא ולא יסמך לגופו אם היה בזה חומרא ואמרו מראה הגרמני כבשרו ובזה קולא:

והכושי כבינוני ובזה קולא. וחכמים אומרים של כל אדם בבינוני ואמנם בעור בשרו הוא כבינוני והלכה כחכמים:

בהרת עזה נראית בגרמוני כהה כו'. פי' הר"ב דבתר בשרו של נראה אזלינן. כדדרשינן בת"כ בעור בשרו של נראה מכאן אמרו בהרת עזה נראית בגרמוני כו'. הר"ש:

גרמוני. פי' הר"ב לבן ביותר. מיוחס אל העצם אשר שמו גרמא. הרמב"ם:

אני כפרתן. כתב הר"ב כלומר כל העונש וכו'. וכתב מהר"ם. נראה לי לפי שרצה להזכיר נגע צרעת בישראל נקט האי לישנא אני כפרתן. כלומר כל רע לא תאונה להם ואני כפרתן. ע"כ:

לא שחורים כו' אלא בינונים. פי' הר"ב דקיימי ר' ישמעאל ור"ע בחדא שיטתא. וכן פי' עוד דחכמים היינו ר"ע. וכל זה מדברי הר"ש. אבל מצאתי על שם הראב"ד בפי' ת"כ דר"י ס"ל דאין גרמוני וכושי טמאים כלל. לפי שאין אנו יכולים לעמוד עליהם על תוכן מראה הנגע אלא הבינונים הם מטמאים בנגעים. ופליג עליה ר"ע ואמר דאף אלו מטמאים ולא להקל ולא להחמיר. אלא מביאין סמנים ונראה הנגע כאילו הוא בבינוני ותרווייהו דרשי בעור הבשר ר"י אומר כתוב א' אומר וכו' [כדכתב הר"ב] ואת הכושי לא תראה אלא ע"י סם בינוני כדי לעמוד על מתכונת הנגע וזהו להקל. וחכמים וכו' היינו ר"ע י"ל דאליבא דר"ע פליגי דאית לי' סם בינוני ולא פי' אם לכל אדם. אם לגרמוני וכושי. ואתא ר' יהודה למימר לא לכל אלא לגרמוני ולכושי ורבנן אמרו לכל אדם. ע"כ. ועיין עוד מ"ש לקמן בזה:

רבי יהודה אומר מראות נגעים להקל. כדתנן [במ"ד פ"ה] ספק נגעים בתחלה טהור. וה"נ מקילינן. הר"ש:

וחכ"א זה וזה בבינוני. פי' הר"ב היינו ר"ע. וכ"כ הר"ש. י"ל משום דמסתבר טעמיה הדר רבי ושנאו בלשון חכמים וכיוצא בזה כתב הר"ב בספ"ג דנדה. ואע"ג דהכא בלא"ה הלכה כר"ע מחבירו [*כדאיתא במס' עירובין פ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' מו)] כ"ש דר' ישמעאל נמי כוותיה ס"ל לפירושם. וכבר כתבתי לעיל דלהראב"ד ר' יהודה וחכמים פליגי אליבא דר"ע. ועתה מצאתי למהר"ם שכתב וז"ל. ואין להקשות חכמים היינו ר"ע דנ"ל דאיצטריך למיסתמה כר"ע ומחלוקת ואח"כ סתם הוא. ע"כ: