שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח, שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח, עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, מֻתָּר לֶאֱכֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח. שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי אוֹכֵל, וְשֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי מִתְכַּסֶּה, עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אָסוּר לֶאֱכֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפָּסַח:

שאת עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה כו':זה כולו מבואר אינו צריך זולת תקון הקריאה ולהפסיק הדבור במקום שראוי להפסיק ולא דבר בו הש"ס כלל לרוב באורו ולא זכרו התנא אלא מצד הבבא האחת בלבד והוא מה שאמר ואחר הפסח בל יחל דברו שהוא אפשר לו שאמר אחר שהיתה השבועה על דרך משל בשבט שלא תהנה בו עד הפסח אם תלכי לבית אביך מהיום ועד סוכות ועבר הפסח אניחנה שתלך לבית אביה שכבר עבר הזמן שהתנתי בשבועתי שהיא לא תהנה כשתלך לבית אביה ולמדנו שהענין אינו כן אבל הוא מחויב למנוע אותה עד תשלום הזמן שנשבע ואע"פ שנתבטל העונש שהתנה בו אם עברה אחר שעבר הפסח וזה הענין בלבד רצה להשמיענו אבל שאר הדברים הרי הם מבוארים:

מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח. ולא אמרינן עד פסח לא קאי כ"א על שאת עושה אבל איסור אכילה וכסוי הוא לעולם הרא"ש. ומשמע דעל שאת עושה נמי קאי. ולפיכך מ"ש הר"ב הכי משמע שאת עושה עכשיו. לאו דוקא עכשיו. אלא כלומר קודם הפסח ולאפוקי לעולם. וכל מכאן עד הפסח בכלל עכשיו הוא. דמנלן להקל ולומר דעד הפסח לא קאי נמי אאת עושה: