כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי מִקְוָאוֹת שֶׁנִּסְדַּק לַשְּׁתִי, מִצְטָרֵף. וְלָעֵרֶב, אֵין מִצְטָרֵף, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים. נִפְרְצוּ זֶה בְתוֹךְ זֶה, עַל רוּם, כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. וְעַל רֹחַב, כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד:

שתי. הוא האורך וכמוהו בכותל מלמעלה למטה וערב הרוחב וכמוהו בכותל מימין לשמאל:

וכוונת מצטרף שנצטרפו השני מקואות וישלם השיעור יחד ורבי יהודה מהפך ואומר לערב מצטרף לשתי אינו מצטרף:

ואמר נפרצו זה לתוך זה שנהרסה המבדלת העליונה הנה מעת שיעבור המים למעלה מן המבדלת ואפי' בעובי קליפת השום ברוחב ב' אצבעו' ונתערבו המי' בזה השיעור שבמקוה אחד ואין הלכה כרבי יהודה:

שנסדק לשתי. פי' הר"ב מלמעלה למטה. לערב מימין לשמאל. וכ"כ הרמב"ם. ויש לתת טעם בדבר. דלהכי בלערב אין מצטרף משום דמחשבין למה שעל הסדק כאילו סותמו:

מצטרף. ואם היה בשניהן ארבעים סאה מטבילין בכל אחת מהן. הרמב"ם פ"ח מהלכות מקואות [הלכה ה] :

רי"א חלוף הדברים. טעמו שמעתי מפי רבינו מהור"ר ליווא ז"ל שכשנסדק מימין לשמאל. מתחשב כל שע"ג הסדק כאילו אינו:

ועל רוחב כשפופרת הנוד. לשון הרמב"ם ברוחב שתי אצבעות: