הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי כֵלִים אוֹ עַל גַּבֵּי סַפְסָל, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא כְמוֹ שֶׁהָיָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא כְמִקְוֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְבִּיל עַל גַּבֵּי הַסַּפְסָל:
הטקסט מוצג עם ניקוד
פסול. להטביל במים שבתוך השוקת ובמים שיוצאים ועוברים מן השוקת לחוץ, הואיל ומי המעין כולם שופכים לתוך השוקת. אבל אם מי המעין עוברים על שפת השוקת כל שהוא, אף על פי שמקצתם עוברים בתוך השוקת, כשר להטביל במים שעל שפת השוקת או חוצה לה, דמעין מטהר בכל שהוא:
על גבי הכלים. על חיצוני הכלים כדי שלא ישוב שאוב:
ספסל. כסא קטן:
הרי הוא כמו שהיה. רוצה לומר שאלה המים הנוזלים הם כמעין עם היותן עוברין על אלה הכלים והלכה כר' יוסי:
העבירו ע"ג כלים. פי' הר"ב על דפני הכלים מבחוץ. וכן פי' הרא"ש. וכתב דטעמא דר' יוסי דגזר אטו תוך כלי. לענין זה דלא הוי מעין. אבל לא גזר כולי האי לעשותן מים שאובים. ע"כ. ונ"ל דה"נ מיירי. בענין דבלאו אלו הכלים היו המים עוברים. דאלת"ה יהיו נפסלים אפילו למקוה. משום דהווי' ע"י טהרה בעינן. וכמו שכתבתי בשם הרא"ש בפרק דלעיל מ"ב. גבי זקפה לידוח:
ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל. פי' הר"ב גזירה שמא יטביל בכלים. וז"ל הרא"ש גזירה אטו תוך כלי. ע"כ. ולרבותא לא מהדר אלא ספסל דאע"ג דאין לו תוך אפ"ה גזרינן. משום דדמי לכלי הואיל וראוי למדרס. כדתנן במ"ג פכ"ב דכלים. ויש לכ"מ פ"א מהלכות מקואות. וכן בב"י סי' קצ"ח שני פירושים אחרים בדקדוק זה דלא קתני בדר' יוסי אלא ע"ג ספסל. אבל הנה הנם לשטת הרמב"ם דמוקי למתני' בכלים שאין להן בית קבול. ולא זוהי שטת הרא"ש והר"ב. ולכך לא העתקתי':
