מִדּוֹת ג׳ · ה׳

לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה. וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים:

כבר בארנו במסכת תמיד שאלו הטבעות הן שעשה יוחנן כ"ג קבועות בקרקע לאסור בהם רגלי הבהמה בשעת שחיטה ואונקליות המזלגות ושלחנות של שיש היו שם והם ח' וידוע מתוך [מה] שהקדמנו בסדר זה שכל קרבנות הציבור קדשי קדשים שחיטתן בצפון ולפיכך קבועות הטבעות בצפון וכן בית המטבחים.

וטבעות היו לצפונו של מזבח. כתב הר"ב לפי שלא היו כופתים את התמיד. עמ"ש בזה רפ"ד דתמיד:

ששה סדרים של ד' ד'. ששה סדרים היו הטבעות בשורה אחת ובכל סדר ארבע טבעות שהן כ"ד. וי"א ד' סדרים היו של שש טבעות שהן נמי כ"ד. הרר"ש:

ועליו. כלומר באותו מקום. הרר"ש:

[*שמנה עמודים. עיין לקמן בד"ה על שלחנות כו':

ורביעין של ארז כו'. עמ"ש בזה במס' תמיד פ"ג מ"ה:

ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד. של הרביעין. כתב הראבי"ה וז"ל פי' (בגמ') [צ"ל בג'] הצדדין קבועים האונקליות למזרח. לצפון ולדרום אבל לא לצד מערב שלא יהפכו המפשיטים אחוריהן לקדש הקדשים. עכ"ל]:

על שלחנות של שיש שבין העמודים [*ל' הראבי"ה. פי' שבין המזבח ולעמודים. ונראה שלא היו העמודים וכן השלחנות. מסודרים זה אצל זה. ארבע שורות של ב' ב' מסודרין זה אחר זה. כזה. אלא כל דממזרח למערב עמודים ח'. שלחנות שמנה. עכ"ל] יכתב הר"ב שעליהן מדיחין הקרבים. עמ"ש בזה במ"ה פ"ג דתמיד: