מִדּוֹת ג׳ · ה׳

וְטַבָּעוֹת הָיוּ לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַרְבָּעָה שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, שֶׁעֲלֵיהֶן שׁוֹחֲטִין אֶת הַקֳּדָשִׁים. בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִין שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶם, וּשְׁלֹשָׁה סְדָרִים הָיוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶם תּוֹלִין. וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מִדּוֹת ג׳ ה׳, מתוך מסכת מִדּוֹת שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה. וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר בארנו במסכת תמיד שאלו הטבעות הן שעשה יוחנן כ"ג קבועות בקרקע לאסור בהם רגלי הבהמה בשעת שחיטה ואונקליות המזלגות ושלחנות של שיש היו שם והם ח' וידוע מתוך [מה] שהקדמנו בסדר זה שכל קרבנות הציבור קדשי קדשים שחיטתן בצפון ולפיכך קבועות הטבעות בצפון וכן בית המטבחים.

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

וטבעות היו לצפונו של מזבח. כתב הר"ב לפי שלא היו כופתים את התמיד. עמ"ש בזה רפ"ד דתמיד:

ששה סדרים של ד' ד'. ששה סדרים היו הטבעות בשורה אחת ובכל סדר ארבע טבעות שהן כ"ד. וי"א ד' סדרים היו של שש טבעות שהן נמי כ"ד. הרר"ש:

ועליו. כלומר באותו מקום. הרר"ש:

[*שמנה עמודים. עיין לקמן בד"ה על שלחנות כו':

ורביעין של ארז כו'. עמ"ש בזה במס' תמיד פ"ג מ"ה:

ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד. של הרביעין. כתב הראבי"ה וז"ל פי' (בגמ') [צ"ל בג'] הצדדין קבועים האונקליות למזרח. לצפון ולדרום אבל לא לצד מערב שלא יהפכו המפשיטים אחוריהן לקדש הקדשים. עכ"ל]:

על שלחנות של שיש שבין העמודים [*ל' הראבי"ה. פי' שבין המזבח ולעמודים. ונראה שלא היו העמודים וכן השלחנות. מסודרים זה אצל זה. ארבע שורות של ב' ב' מסודרין זה אחר זה. כזה. אלא כל דממזרח למערב עמודים ח'. שלחנות שמנה. עכ"ל] יכתב הר"ב שעליהן מדיחין הקרבים. עמ"ש בזה במ"ה פ"ג דתמיד:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מִדּוֹת ג׳ ה׳

א׳
נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה ר"ל נמצא שגגו של מזבח כ"ח על כ"ח אמה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · מִדּוֹת ג׳ ה׳

א׳
ולרכ"מ שם הי"ד וט"ו. אבני היכל ועזרות אין פוסל בהו נגיעה בברזל אפי' כשנבנו כבר והם בפנים. רק לעשות בהן מלאכה שצריך ברזל, כגון לסתתן או להקיש עליהן בקורנס ברזל, אסור בפנים. ולפע"ד לא משמע כן מרמב"ם וממתני' דנן, מדקאמר לכל דבר, שדוחק לומר שכוונת התנא דאפי' נפגם שלא בברזל (כר"ב). חדא דזה פשוט, וכי פגימה א"א רק בברזל. ותו דאם שכך הוא האמת דפגימת המזבח טפח. ופגימת אבניו כתגירת צפורן. ואפי' נפגמו ביד [כחולין די"ח ב'], עכ"פ אם כך היה כוונת התנא הול"ל בכל דבר. וגם דוחק לומר דקאי רק אכבש, אע"ג דלא כתיב ביה בהדיא לא תניף עליהן ברזל. אבל אילה"ק לדברינו הרי על גג ההיכל היה כליא עורב של ברזל כלקמן (פ"ד סי' נ"ט). דנ"ל דמדהי' התקרה והמעזיבה חוצצין, לא חשישו משום נגיעתן בהיכל, וכן מוכח דהרי לקמן אפי' במזבח קאמר דאין סדין בכפיס ברזל רק שמא יגע ויפסל, משמע דכשלא יגע רק בהפסק סיד נגיעה ע"י דבר אחר לא שמה נגיעה [ועי' בי"ד קכ"ד לענין מגע עכומ"ז ביין]. ומשום גג גופי' אין לחוש, דרק עליית ההיכל נתקדש ולא גגו [כפסחים דפ"ו א']:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · מִדּוֹת ג׳ ה׳

א׳
תוי"ט ד"ה על שלחנות. לשון הראבי"ה פי' שבין הטבעות ולעמודים כ"נ דצ"ל:
ב׳
שם ד"ה אלא כל דממזרח למערב עמודים ח' כו'. ובציור שבסוף המסכת צייר לעמודים ח' מצפון לדרום בשורה אחת והשלחנות לפניהם בשני סדרים. וזה דלא כמאן דלהראבי"ה משמע דהעמודים הי' בסדר אחד ממזרח למערב וכן השלחנות לפניהם. ולרש"י ביומא שהביאו התוי"ט לקמן פ"ה מ"ב היו השלחנות בד' סדרים. ובציור הרמב"ם מסודרים העמודים כדעת הראבי"ה. ושלחנות באמצען (והוא כדעת התוס' ביומא (ט"ז ב') בד"ה מן "וי"ל הני אחריני נינהו כו'" והוא ג"כ דעת המפרש למס' תמיד (ל"א) בד"ה מדיחין אותן ג"פ). והשלחנות ח' שהוזכרו במסכת שקלים פ"ו מ"ד והן הן דלקמן פ"ה מ"ב ציירן בשני סדרים. ועוד ראיתי בציור התוי"ט שצייר הטבעות ד' סדרים של ו' ו' כהי"א והוא תימה. ובציור הרמב"ם המה נכונים כדעת הת"ק:
נחלת הכלל · Vilna Edition