מְעִילָה ג׳ · ה׳

חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת, הִקְדִּישׁ תַּרְנְגֹלֶת, מוֹעֲלִין בָּהּ וּבְבֵיצָתָהּ. חֲמוֹר, מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָהּ:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מְעִילָה ג׳ ה׳, מתוך מסכת מְעִילָה שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא כו': זה יהיה כשמקדיש העוף הזה או הבהמה הזו למזבח קדושת הגוף כגון שתהא עולת עוף או בהמת שלמים אבל אם הקדישן למזבח קדושת דמים כגון שיאמר דמי העוף הזה או דמי הבהמה זו הקדש שנקריב ממנה קרבן פלוני הרי זה מועלין בהן ובגידוליהן:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

חלב המוקדשים כו' ולא מועלין. פירש הר"ב הואיל ואינו ראוי למזבח. אע"ג דדרשינן בפסולי המוקדשים. בשר ולא חלב [כמו שכתב הר"ב במ"ב פ"י דחולין] תוס:

תורין.והכי גרס במשנה ה' פ"ה דחולין. וע"ש:

אבל בקדשי בדק הבית כו'. כתב הר"ב דחסורי מחסרא כו'. נעשה כמי שהקדישן לב"ה. הקדיש תרנגולת וכו'. גמרא:

הקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה כו'. עמ"ש במשנה דלקמן:

חמור. עמ"ש במשנה ד' פ"ה דב"מ [ד"ה וחמור]:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מְעִילָה ג׳ ה׳

א׳
אם משכיפרו הבעלים נמצאת:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · מְעִילָה ג׳ ה׳

א׳
ואילה"ק דאף דמצינו שיכול אדם להקדיש בהמה בתנאי על מנת שהגיזה והכחשה שלו [כחולין פי"א מ"א], היינו בהקדש שאינו מחוייב בו, אבל הכא כיון דמחוייב להקדיש היוצא עשירי, ומצד הדין קדש החלב ממילא, מדהוקש לבכור. וכדקאמר בש"ס, א"כ האיך יכול להתנות שיהיה החלב חולין. ונ"ל כיון דאי בעי שדי מומא בכולה עדרי' [כבכורות נ"ג ב'], וגם יכול לשחוט ולאכול מעדרים קודם שהגיע הגורן, מבלי שיעשר [בכורות פ"ט סוף מ"ו], להכי כהקדש שאינו מחוייב בו דמי. והרמב"ם מפרש דה"ק, שאחרים מתנדבים להניק הולד מנקיבה שבעדרם, כשאין לבעה"ב נקיבה אחרת בעדרו. ותמהני א"כ מה קמ"ל מתני'. ורתוי"ט הקשה מה נדבה היא זו שאין ההקדש מרוויח עי"ז כלום. ותוס' הכא פי', דמתני' מיירי בולד שילדה בהמת מעשר אחר שנעשת מעשר דאע"ג שהוא קדוש כמותה, ואפ"ה לא יינק ממנה, מדמכחישה. וא"כ קמ"ל מתני' טובא, דאע"ג דהולד קדוש כהאם, אפ"ה לא יינק מהאם. רק ישתדל ממקום אחר לבלי להכחיש הולד הקדוש. ושייך נמי שפיר שאחרים מתנדבים להניק הולד מחולין, וכן בולד קדשים לקמן במתני', לפי דברי תוס' הנ"ל נמי מיירי בולד שילדה אחר שהוקדשה. ואילה"ק דהרי היה מותר להדליק במנורה מנר לנר, אע"ג דהוה אכחושי קדושה [כשבת דכ"ב ב']. נ"ל דיניקת החלב שמכחישה טפי, כ"ע מודו דאסור:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913