מַכְשִׁירִין ב׳ · ט׳

מָצָא בָהּ בָּשָׂר, הוֹלְכִין אַחַר רֹב הַטַּבָּחִים. אִם הָיָה מְבֻשָּׁל, הוֹלְכִים אַחַר רֹב אוֹכְלֵי בָשָׂר מְבֻשָּׁל:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מַכְשִׁירִין ב׳ ט׳, מתוך מסכת מַכְשִׁירִין שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

ר"ל כשהם רוב הטבחים ישראל הבשר הוא בשר שחוטה וכשהם עובדי כוכבים הוא בשר נבלה ומטמא כי הדברים האלה הם לענין טומאה וטהרה לבד אמנם לענין האכילה אסור לאכלו באיזה ענין שיהיה לפי שהעיקר אצלינו בשר הנעלם מן העין אסור אלא אם היה לו בו טביעות עינו ויכירהו ואז יהיה מותר לאכלו אחר ההעלמ':

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הולכים אחר רוב הטבחים. פי' הר"ב אם רוב טבחי ישראל הבשר [מותר] דאין הלכה כרב וכו' וזה דלא כדמשמע מלשונו דבפי' משנה ג' פ"ז דשקלים. כמ"ש שם:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מַכְשִׁירִין ב׳ ט׳

א׳
הבית מזיע מחמתה דשלא מחמתו. הו"ל זיעת בתים דטהור כר"פ:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · מַכְשִׁירִין ב׳ ט׳

א׳
בהרע"ב בעומד ורואה משעה שנשחט כו'. דבריו שלא בדיוק שהרי כ' התוס' בחולין שם (נה) בד"ה הכא דהיכי שראה שנפרש הוי ליה כקבוע דקמע"מ דמי. ולשון רש"י שם בעומד ורואהו משעה שנפל מיד האדם כו' וזה א"ש דבשעה שנפרש ממקום הספק לא ראה:
נחלת הכלל · Vilna Edition