לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת פֵּרוֹתָיו מִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְלֹא בַשְּׁבִיעִית לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. וְאִם בִּכְּרוּ, נוֹטֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת וּמוֹכֵר אֶת הַשְּׁאָר:

לקח במחובר לקרקע. הקונה פירות כשהן מחוברין פטור שאין המקח קובע למעשר אלא בקונה בתלוש, לא במחובר:

עונת המעשרות כבר קדם זכרם ובארנו ג"כ במסכת שביעית באיזה דרך ימכרו פירות שביעית ולאיזה אדם מותר למכרם ואיך ובארנו כי אלו הדמים שהם נמכרים בהם יאכלו בשביעית והדבר הנמכר לא נסתלק ממנו דין השביעית והוא אמרם לשם האחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו אסור וכבר בארנו זה בפרק *הרביעי מזו המסכתא וכן אמרו (פ"ד מ"ט שם) ושאר כל פירות האילן כעונתם למעשרות כן עונתם לשביעית ואם היו כל הפירות לא באו לעונת המעשרות מלקט הבכורות ומוכר את השאר שלא נתחייבו במעשרות: