מַעַשְׂרוֹת ה׳ · ב׳

מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה: