ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל. כגון ירקות, שמיד כשהן גדלים ראוין לאכילה, ומשמרין אותו עד שיגדל ויוסיף אוכל:
נחלת הכלל
מַעַשְׂרוֹת א׳ · ד׳
וּבַיָּרָק, הַקִּשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִים וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִין, חַיָּבִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִים בְּקָטְנָן. הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, פָּטוּר בַּמְּתוּקִים, הַחַיָּב בַּמְּתוּקִים, פָּטוּר בַּמָּרִים:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה מַעַשְׂרוֹת א׳ ד׳, מתוך מסכת מַעַשְׂרוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12שיעור זה המשנה כן ובירק הקשואים והאבטיחים והדלועים והמלפפונות וכן התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים לפי שתחלתן אוכל וסופן אוכל וראוין הם לאכילה כשהם קטנים ואין מניחים אותן אלא להוסיף אוכל כמו שקדם וכבר בארנו פעמים מה הם הקשואים והאבטיחים והדלועין והמלפפונות התפוחים והאתרוגים:
והשקדים המרים. הם ראוין לאכילה כשהם קטנים קודם בשולן לפי שאז הם ראויין לאכילה א] וכשנתבשלו נפטרו מן המעשרות לפי שאז אינם ראוים לאכילה והשקדים המתוקים בהפך זה בתחלתן פטורים מן המעשרות לפי שאינן ראויין לאכילה וחייבין לאחר בשולן ואין הלכה כרבי שמעון:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17החייב וכו'. שנויה בפ"ק דחולין:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · מַעַשְׂרוֹת א׳ ד׳
א׳
וגדוליו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות [מיני שוואממען] ומאויר הן גדלין:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · מַעַשְׂרוֹת א׳ ד׳
א׳
ברע"ב ד"ה ר"ש פוטר את האתרוגים בקטנן. דס"ל שאין נאכלים קטנים ובסוכה (ל"ו) מסקינן טעמיה מפני כשזורען אינם צומחים וק"ל דמשמע דלרבנן לא בעינן שיהא זורען ומצמיחין א"כ סתמא דלעיל התלתן משתצמח כו' ופי' הר"ש מהירושלמי דבעינן שנזרע ומצמיח דלא כוותייהו הוי וע"ש בתוס' ר"ה (י"ב ב') שכ' דתבואה וזיתים חזו קודם הבאת שליש ואפ"ה א"ח במעשרות מטעם שאינם מצמיחים:
ב׳
שם ד"ה שקדים המרים כו'. הן לפי דרכו של הרע"ב לפסוק הלכה ה"ל לכתוב דא"ה כסתם משנה זו. אלא מרים בין גדולים ובין קטנים פטורים כמו שהורה ר"ח בצפורי זו"ז לפטור (חולין כ"ה ב') וכ"פ הרמב"ם בחבורו ועי' רא"ש בפרק כיצד מברכין סי' ג' ועל פי' הרמב"ם ל"ק די"ל דמפרש שזה ג"כ מדברי ר"ש וכ' בסוף וא"ה כר"ש אבל הרע"ב הקדים לכתוב וא"ה כר"ש טרם שפי' בבא זו:
נחלת הכלל · Vilna Edition