הֶחָרוּבִין, מִשֶּׁיִּנָּקֵדוּ. וְכָל הַשְּׁחוֹרִים, מִשֶּׁיִּנָּקְדוּ. הָאֲגָסִים וְהַקְּרֻסְטוֹמֵלִין וְהַפָּרִישִׁין וְהָעֻזְרָדִים, מִשֶּׁיִּקָּרֵחוּ. וְכָל הַלְּבָנִים, מִשֶּׁיִּקָּרֵחוּ. הַתִּלְתָּן, מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ. הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ שְׁלִישׁ:

וגדוליו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות. וכל הני ילפינן מקרא, דכתיב (דברים י״ד:כ״ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו׳. את כל תבואת, דומיא דתבואה שהוא אוכל. זרעך, המיוחד לך פרט להפקר שאין לו בעלים מיוחדים. זרעך דבר שזורעים אותו ומצמיח, פרט לכמהין ופטריות שאינן נזרעות:

משינקדו פי' שיעשה בהם נקודות שחורות:

האגסים וקרוסטומלים ופרישים ועוזרדין כולם ידועים וכבר בארנו את כולם (פ"א מ"ד דכלאים):

משיקרחו. ר"ל משיהיו בו בהרות לבנות וזה לא יארע עד שיפול מהם אותו השער הדק ומפני זה אמר משיקרחו מגזרת קרחה והוא הסרת השיער מן הראש ואמרו בגמ' משינקדו משיעשו נקודות שחורות משיקרחו משיעשו קרחות לבנות:

תלתן כדי שתצמיח אמרו כדי שתזרע ותצמח ענינו שיהיה זה התלתן כ"כ קשה ומבושל שיהי' צומח כשיזרעו אותו והוא ידוע אצלם שהיו שורים הזרע במים אם היו משתקעים הגרגרים או רוב כל אחד מהם במים היו יודעים שהיו צומחים אלו היו זורעים אותם ואז באו לעונת המעשרות וכבר בארנו במסכת שביעית (פ"ד מ"ט) ענין אמרם משיכניסו שליש כמו שפרט הגמרא א"כ המובן מזה הענין שהמוציא המעשרות צריך שיוציאם כשיגמר בשול הפירות וטעמם:

הפרישים והעוזרדין. עמ"ש במשנה ג פ"ק דכלאים:

משיכניסו שליש. ועיין בפירוש הר"ב במשנה ג פ"ק דחלה. [*ומ"ש שם בס"ד] ומ"ש הר"ב כשבא לעצרן ולסוחטן. לענין זיתים כ' כן. ולענין תבוא' כשבא לטוחנן: