מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ד׳ · ב׳

פודהו כשער מקומו מקום הפדיון אף שהוציא הוצאות הדרך מכיסו א"א השבח לפי חשבון רק בשבח הניכר כפ"ב מ"א כ"כ ע"ר הגזצוק"ל. וכ"ש אי נימא דגם ברישא אינו מנכה ההוצאות כמו בסיפא וכן מסתבר. א"כ אם ההוצאות עצמן אינו מנכה מכ"ש שלא ינכה שבח כנגדן:

והשתא נפתח לן שערי אורה להבין הירושלמי. אשר ידוע שכל דברי הירושלמי סתומים וחתומים דרך חידה כמ"ש הירושלמי בעצמו סוף דמאי ה"ז דקאמר התם נוטל ב' תשועין ותשוע תשוע. ופריך התם ונימא תשע עשרה אר"ז דברי חכמים וחידותם להורות נתן שכל דברי הש"ס ההוא לישנא קלילא ודרך חידה וכ"כ הר"ש ריש מע"ש דאנשי ירושלים היו חכמים גדולים להבין ברמז רצון המדבר [וכב"ק ד"ו ב'] וז"ל הירוש' הכא אר"ש לא מצי תניי אין יסוב חדא מיו"ד צריך למיסב חדא לק' אין יסוב חדא לק' צריך למיסב חדא לאלף אין יסוב חדא לאלף צריך למיסב חדא לי' אלפים עכ"ל. ונתקשו בה רבותינו הר"ש וכ"מ ותוי"ט והניחוהו בהפלא פלא בלי פירוש. ובפרטות רכ"מ שכ' שיהיה פירושו מונח עד שיבא אליהו ז"ל. ולפי דברינו הדברים מבוארים לפע"ד. דלכאורה ק' למה נקט מתניתין במניח איסר לפדיון כמה אוכל עליו. טפי הו"ל לתנא למנקט במניח מע"ש גופא כמה יאכל עליו מהטבל. אהא קא' הירושלמי דא"א לתקן טבל זה שקנה מע"ה. אם לא שיפדה מע"ש שלו. אליבא דב"ש וב"ה דהנאמן לראשון א"נ לשני. והיינו דקאמר לא מצי תני אם יסוב א' מי' למע"ש כמה יאכל עליו. זה א"א. דהרי צריך למיסב א' מק' לתמ"ע מתבואה זו שקנה מהע"ה. ואם יסוב א' מק' לתמ"ע מכל התבואה שקנה. הרי צריך למיסב מן התמ"ע א' מאלף שבכל התבואה שהוא שיעור מע"ש שבתמ"ע שנותן לכהן והרי הכהן אינו מחוייב להעלותו [כתרומות פ"ה מ"א] ועליה דידי' רמי' להעלות מע"ש שלו [כר"ב רפ"ג מ"א] ובמה יתקן אותו עשירית של א' מק' שקבל הכהן לתמ"ע מתבואה פטורה ומעושרת כבר א"א להפריש עליו ואם יסוב הוא לאלף מתבואה החייבת לתקן המע"ש שבתמ"ע שביד כהן. הרי צריך לחזור ולתקן אותה ההפרשה בא' מי' אלפים דשמא התמ"ע שקבל הכהן אינו זקוק כלל למע"ש והא' מאלף שהפריש טבל גמור הוא וצריך לחזור ולתקנו וכן לעולם שא"א לתקן התמ"ע שביד כהן כ"א על ידי פדיון ודו"ק ברוך אתה ד' יוצר המאורות:

ולא כמות שהוא מצרף. צירוף הוא ההיפוך מן פירוט שהוא לשון פירוד (בחלוף המוצא) ע"ש שמפריד הסלע לחלקים על פרוטות וכמו כלל כנגד פרט ועי' בשנו"א פאה פ"ז מ"ג מש"כ בפי' ופרט כרמך. ועל כוונה זו מצינו גם כן ברפ"ב דשקלים מצרפין שקלים לדרכונות:

שם בתוי"ט ד"ה שהחליאו. לשון הרמב"ם כו' והוא כמו החלידו. ול"נ שהוא לשון מקרא מן חלאתה בה (יחזקאל כ"ד) גם יל"פ שבא בדרך השאלה משם חולי הנופל בבע"ח וכמו וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים (מלכים ב ג׳:י״ט) וכן על דרך זה וירפא את מזבח ה' ההרוס (שם א' י"ח) וכן רפאתי למים (שם ב' ב'):