המוליך. דוקא עבר והוליך, דלכתחילה אסור להוליכו ממקום למקום, אלא פודהו במקומו או מעלהו לירושלים:
נחלת הכלל
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12
יוקר וזול הפכים וענינם ידוע ואמרו המוליך אם עבר והוליך אבל לכתחלה אסור אלא פודהו במקומו או מעלה אותו לירושלים:
השבח לשני. ענינו כי אותו השבח שהשביחו דמיהן הם למעשר שני לפי שהפירות יותר שוות במדינה ממה שהם שוות בשדה בלי ספק שאם היו הפירות שוות בשדה על דרך הדמיון סלע אחד והכניסן למדינה והם שוין שני סלעים צריך לפדות' בשני סלעים א] ומי שהוא חייב להוליכן עד שיגיעו למדינה אין לו לחשוב השכר על מעשר שני וזהו ענין אמרם והיציאות מביתו ויציאה כמו ההוצאה וקראו אותה כן לפי שהוא ממון יוצא מרשותו של אדם:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
ויציאות מביתו. מסתברא דהוא הדין ממקום הזול למקום היוקר דרישא. דהא הכא נמי הוי ממקום הזול למקום היוקר. וכ"ש ממקום היוקר למקום הזול ברישא דיציאות מביתו. והרמב"ם סוף פ"ד מהל' מעשר שני העתיק המשנה כלשונה:
אמר הצעיר עלה נדף המשנה חמורה הזאת מרפסי איגרי ראיתי ההרים והנם רועשים רבותינו שבגולה נ"ע מקהי אקהייתא מרי פלוגתא זה פונה לכרמו סבסטי וזה פונה לזיתו הנטופי. רבינו הרא"ש ז"ל עומד בקרן זוית ומתפלל עלינו שיאיר ד' עינינו להבין המשנה הזאת ולא פירשה לנו. רבינו כ"מ מבטיח לנו שאלי' עתיד לפרשה לנו. ואני בעיני הטרוטות אנה אני בא. שבתי וראה שפי' הר"מ דנקטה הר"ב מלבד מלחמות תנופה שנתקשה בה הרא"ש ותוי"ט כל המשנה היא מלתא בלא טעמא גם היא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולא נשנה בעדיות גם הלחץ והדחק דנימא דאוכל עליו אחד עשר באיסר ר"ל עד אחד עשר ודנימא די"א באיסר מיירי בוודאי וא' מק' מיירי בדמאי ושיהיה י"א דב"ה דלא כי"א דת"ק ועוד הרבה דקדוקים מלבד הקושיא הגדולה דאם רבינו הגדול בידו החזקה כחו במתניו לפרש המשנה הקדושה דלא כפי' הירושלמי. אבל אנן יתמי דיתמי טוב לנו לאכול פת חריבה ושלוה בה בפי' הירושלמי המקובל שהיו סמוכים ונראי' למלאכי שרת האתנים בעלי המשנה והרי בירושלמי אמרי' להדיא דפלוגתייהו דב"ש וב"ה תלי' בפלוגתא דר"א וחכמים פ"ד מ"ג דדמאי אי נאמן לראשון נאמן לשני ובירושלמי שם. ולכן פניתי לפי' הר"ש והנה כסו פני פרושו שבושי הדפוס עד מאד וכפי הנראה דבריו הקדושים מסכימים לפי' הירושלמי. אולם גם עליו יורו המורים מעל החומה הרא"ש ז"ל נטה בכידון דמה דמאי וודאי שייך בע"ה ומה הרוויח הע"ה בתיקון אם חזר ועירב המתוקן בטבל. ורתוי"ט משך בקשת דאף לפי שיטת הר"ש דגרסי' בירוש' י"א איסר וא' מק' באיסר עכ"פ ק' הרי הר"ש מפרש א' מק' ר"ל א' מק' מי"א איסרין ואיך אמרה המשנה א' מק' באיסר. הן אמת דלפע"ד אפשר לומר דלפי שיטת הר"ש האי באיסר דנקט תנא ר"ל כמו אוכל בכסף תשברני ה"נ ה"פ אוכל י"א איסרין וא' מק' מי"א איסרין בשביל איסר א' שהניח. ואע"ג דכבר תני ליה שהניח אוסר א' הדר תו תני לי' לאשמעי' הרבות' דבשביל איסר א' אוכל יותר מי"א איסרין ועם כל זה לא נח' דעתי העלובה. דמלבד קושיות הרא"ש ק' נמי ב"ה היינו ת"ק. ותו למה לא נקטו ב"ה ג"כ האי א' מק' דנקט ת"ק ועוד בה. ומרוב צערי ואנחותי שמתי בעפר פי ועיני לשמים נטלית להיות עמי במסילה נעלה. באתרין דזקוקין דנור יעייל לבר נפחי לתמן ויושיט לו שרביט זהב חסדו ואמתו. ברוך המאיר עיני הכבויים:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ד׳ א׳
א׳
בשנ"א בשם הירושלמי. בד"א בודאי אבל בדמאי בין כו' מוכרו בזול. ופסקו הרמב"ם בספ"ד מהל' מע"ש. וק"ל מדוע לא חשיב זה בפ"א דדמאי: