מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ד׳ · א׳

המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול דוקא עבר והוליך דלכתחילה פודהו במקומו או מעלהו לירושלים:

אמר הצעיר עלה נדף המשנה חמורה הזאת מרפסי איגרי ראיתי ההרים והנם רועשים רבותינו שבגולה נ"ע מקהי אקהייתא מרי פלוגתא זה פונה לכרמו סבסטי וזה פונה לזיתו הנטופי. רבינו הרא"ש ז"ל עומד בקרן זוית ומתפלל עלינו שיאיר ד' עינינו להבין המשנה הזאת ולא פירשה לנו. רבינו כ"מ מבטיח לנו שאלי' עתיד לפרשה לנו. ואני בעיני הטרוטות אנה אני בא. שבתי וראה שפי' הר"מ דנקטה הר"ב מלבד מלחמות תנופה שנתקשה בה הרא"ש ותוי"ט כל המשנה היא מלתא בלא טעמא גם היא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולא נשנה בעדיות גם הלחץ והדחק דנימא דאוכל עליו אחד עשר באיסר ר"ל עד אחד עשר ודנימא די"א באיסר מיירי בוודאי וא' מק' מיירי בדמאי ושיהיה י"א דב"ה דלא כי"א דת"ק ועוד הרבה דקדוקים מלבד הקושיא הגדולה דאם רבינו הגדול בידו החזקה כחו במתניו לפרש המשנה הקדושה דלא כפי' הירושלמי. אבל אנן יתמי דיתמי טוב לנו לאכול פת חריבה ושלוה בה בפי' הירושלמי המקובל שהיו סמוכים ונראי' למלאכי שרת האתנים בעלי המשנה והרי בירושלמי אמרי' להדיא דפלוגתייהו דב"ש וב"ה תלי' בפלוגתא דר"א וחכמים פ"ד מ"ג דדמאי אי נאמן לראשון נאמן לשני ובירושלמי שם. ולכן פניתי לפי' הר"ש והנה כסו פני פרושו שבושי הדפוס עד מאד וכפי הנראה דבריו הקדושים מסכימים לפי' הירושלמי. אולם גם עליו יורו המורים מעל החומה הרא"ש ז"ל נטה בכידון דמה דמאי וודאי שייך בע"ה ומה הרוויח הע"ה בתיקון אם חזר ועירב המתוקן בטבל. ורתוי"ט משך בקשת דאף לפי שיטת הר"ש דגרסי' בירוש' י"א איסר וא' מק' באיסר עכ"פ ק' הרי הר"ש מפרש א' מק' ר"ל א' מק' מי"א איסרין ואיך אמרה המשנה א' מק' באיסר. הן אמת דלפע"ד אפשר לומר דלפי שיטת הר"ש האי באיסר דנקט תנא ר"ל כמו אוכל בכסף תשברני ה"נ ה"פ אוכל י"א איסרין וא' מק' מי"א איסרין בשביל איסר א' שהניח. ואע"ג דכבר תני ליה שהניח אוסר א' הדר תו תני לי' לאשמעי' הרבות' דבשביל איסר א' אוכל יותר מי"א איסרין ועם כל זה לא נח' דעתי העלובה. דמלבד קושיות הרא"ש ק' נמי ב"ה היינו ת"ק. ותו למה לא נקטו ב"ה ג"כ האי א' מק' דנקט ת"ק ועוד בה. ומרוב צערי ואנחותי שמתי בעפר פי ועיני לשמים נטלית להיות עמי במסילה נעלה. באתרין דזקוקין דנור יעייל לבר נפחי לתמן ויושיט לו שרביט זהב חסדו ואמתו. ברוך המאיר עיני הכבויים:

בשנ"א בשם הירושלמי. בד"א בודאי אבל בדמאי בין כו' מוכרו בזול. ופסקו הרמב"ם בספ"ד מהל' מע"ש. וק"ל מדוע לא חשיב זה בפ"א דדמאי: