אב הטומאה הוא אחד מאבות הטומאות המנויות בתחלת סדר טהרות (פ"א מ"א דכלים) והם כולם פסוקי התורה כמו שרץ ושכבת זרע וטמא מת ונדה וזב ומצורע וזולתם שמנאם לשם וולד הטומאה הוא מי שנטמא באב הטומאה ועוד יתבאר אלו וחילוקיהן ושינוי דיניהם במקומות רבות מלבד זה ובפרט בסדר טהרות וכבר זכרנו שאסור לפדות מעשר שני בירושלים אלא אם נטמא והוא אמרם בגמ' מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים שנאמר (דברים י״ד:כ״ד) לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר (בראשית מ״ג:ל״ד) וישא משאת מאת פניו אליהם וגו' והראיה מזה מה שאספר לך והוא כי מעשר שני אסור לאכלו אלא בירושלים ואמר השם יתברך כי אם נמנע מלאוכלו ואין שם דבר מונע אכילתו אלא שנטמאה א] ואומר ב"ש כיון שנכנס בירושלים ואע"פ שהוא נפדה אסור להוציאו אבל יאכל בירושלים מלבד מה שנטמא באב הטומאה חוץ לחומה ואח"כ נכנס לירושלים שמותר להוציאו לפי שבשעת כניסתו לא היה ראוי לאכילה ולא היתה בו קדושה כלל לפי שכבר נטמא בטומאה חמורה דאורייתא וב"ה אומרים יאכל בחוץ כשנפדה מלבד מה שנטמא בולד הטומאה לפנים מן החומה לפי שעדיין נשאר בו קצת מקדושת מעשר לפי שלא נטמא טומאה חמורה דאורייתא ולפיכך יאכל בפנים אחר פדייתה:
בירושלים וצריך לו לקנות דברים שאינן אכילה שתיה וסיכה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ג׳ ט׳
א׳
ברע"ב ד"ה בולד הטומאה כו' אלא בוה"ט דרבנן כגון שנגע בכלים שנטמאו במשקין [כן פי' הרא"ש]. ותמוה דהלא כלים שנגעו במשקין אינם אלא שנים (עי' תוי"ט סוף זבים) ואין שני עושה שלישי במע"ש (עי' רמב"ם פי"א מהל' אה"ט הט"ו) ואין לדחוק ולומר דמיירי ביין ושמן של מע"ש דכה"פ אה"ת מטמא משקין להיות תחלה. דא"כ ל"ל לב"ק בירוש' לאוקמי בוה"ט דרבנן אפילו דאורייתא כה"ג (ר"ל שני) א"מ את המע"ש אלא מדרבנן דכה"פ אה"ת כו' אינו אלא מדרבנן. אלא ודאי משום דמשמע ליה דוה"ט אינו נקרא רק ולד ראשון ושני נקרא ולד ולד. (ועי' בריש סוגיא דר"ח סגה"כ. ובירושלמי שם מוקי לה ר"י בולד ולד. וב"ק לא ניחא ליה גם שם לפרש כן ומוקי לה בולד דדבריהן. וגם הק"ע ל"ד שם במאי דאסברה כגון כלים שנטמאו במשקין כו' דזה הוי ולד ולד. וכן בבבלי שם מוקי ר' ירמיה אליבא דמ"ד וה"ט דרבנן בבשר שנטמא במשקין ע"ש דהוי ראשון דדבריהן. גם מש"כ עוד הק"ע ורבנן גזרו על אוכלין שמטמאין כלי דברי שגגה הם) לכן מוקי בולד ממש ודדבריהן כגון משקה שנטמא באוכלין:
