קִנִּים ג׳ · ה׳

חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן חַטָּאת שֶׁבַּחוֹבָה. חוֹבָה שְׁנַיִם בְּחַטָּאת, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. וְחַטָּאת שְׁנַיִם בְּחוֹבָה, הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר. וְכֵן עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה. חוֹבָה שְׁנַיִם בְּעוֹלָה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. עוֹלָה שְׁנַיִם בְּחוֹבָה, הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה קִנִּים ג׳ ה׳, מתוך מסכת קִנִּים שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין כו': אם נתערבו דרך משל חמשה חטאות בעשרה עופות שהם חובה שמחציתם הוא חטאת ומחציתם עולה והרי הכל ט"ו מקריב מהם עשרה לצד אחד וחמשה לצד אחרת ובהכרח שהעשרה שעשה בצד אחד היו חמשה מהם מן החובה הרי כבר עשה חמשה מן החובה בצד אחד והם כשרים אם עשה העשרה למעלה הרי חצי חובה ג"כ והוא חמש עולות כשרין ואם עשה הי' למטה הרי חצי חובה ג"כ והוא ה' חטאות כשרין לפי' נתבאר כי מה שאמר אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה הוא כשיהיה החטאות יותר והיקש זה בעצמו בעולת ויהיה לך זכרון:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול. כתב הר"ב פי' שני קנין כו'. כגון שהקריב מהן עולה אחת כו' שעולה הנשארת אינו יכול להקריב שמא זהו שנקבע לחטאת. וכן לשון המפרש. ורצ"ל שמא זהו אותו המעורב שכבר נקבע לחטאת. ומ"ש וחטאת המעורבת אינו יכול להקריב שמא היא העולה הנשארת. כלומר אחר שהקריב שתי חטאות מהתערובות שוב לא יוכל להקריב עוד חטאת על דעת שהיא זו שנתערבה. דשמא זו היא עולה הנשארת דהואיל ונקרבו שתי חטאות מן התערובות. הרי הוקבע השלישית לעולה ושמא זו היא. ולא היא אותה החטאת שנתערבה. ומ"ש הר"ב בחטאת שנים בחובה כגון שקרבה חטאת כו'. [*יהיה פי שנים בחובה שיש בחובה כפלים עולות כנגד החטאת. ומ"ש הר"ב] והרי אינו יכול להקריב ב' העולות כו' וגם ב' חטאות לא יקריב כו'. מה שאמר ב' העולות ר"ל גם שתיהן ואפי' אחת מהן לא ומה שאמר ב' חטאות. ר"ל שתים ביחד אינו יכול להקריב. אבל אחת מקריב. דדוקא כשהקריב עוד א' שנמצאו ב' חטאות קרבו מב' הקנין והוקבעו הנשארים לעולות הלכך א"א להקריב עוד חטאת על דעת שהיא החטאת שנתערבה דדלמא זו היא עולה. אבל משום עולה לא יוכל להקריב כלל אפי' קודם שהקריב עוד חטאת לפי דשמא זו היא החטאת שנתערבה. ואני תמיה על זה הפי' דהא ליכא בינייהו דרישא וסיפא דלעולם נמצאו שקרבו ב' חטאות מב' הקינין שבהם נעשה התערובות אלא דברישא קרבים לאחר התערובות ובסיפא כבר קרבה אחת מהן ועכשיו השניה וכיון דלעולם אין כאן הפסד לשתי החטאות שבשני קנין א"כ למאי [נ"מ] תנייא כלל. והמפרש אחר שכתב לזה הפי' שהעתיק הר"ב כתב וז"ל ונראה פי' ריב"א שפי' חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול. כגון ח' פרידות דחטאות שנתערבו בח' פרידות שחצין עולות וחצין חטאות הרי י"ב פרידות חטאות והד' פרידות עולות והקריב חצין למעלה וחציין למטה. אותם שלמעלה כולן פסולות כי שמא כולם חטאות ואותם שמנה שלמטה כשרות מהם ד' של חטאות וד' של עולות פסולות וזהו חובה שנים בחטאת כלומר שנתערבו ח' חטאות שם ובחובה אין כי אם ד' חטאות [זה הוא מחצה כשר ומחצה פסול] וגם זהו מנין שבחובה כשר שאין כשר שם אלא ד' חטאות. חטאות שנים בחובה. כגון ט"ז פרידות של חטאות ושמונה של חובה ד' פרידות עולות וד' פרידות חטאות ועשה י"ב למעלה וי"ב למטה. מנין שבחובה כשר. די"ב של מעלה כולן פסולות שמא חטאות הם. וי"ב שלמטה ד' פסולות שמא עולות הן וח' חטאות כשרות ממה נפשך הרי חטאות כשרות כמנין כל החובה בין עולה בין חטאת. ומיהו חטאת שנים בחובה אין לישבו מענין חובה שנים בחטאת וכן תפרש הבבא שאחריה. והרב רבינו אברהם פירש שהקנין סתומות גבי [חובה] שנים בחטאת שהקנין היו סתומות שנים והחטאות שנים פרידות ועשאן חציין למעלה וחציין למטה מחצה כשר ומחצה פסול כי שמא שנים חטאות קריבין למעלה ועולה מן הסתומה ולמטה ב' חטאות ועולה. חטאות שנים בחובה כלומר חטאת פי שנים שנתערבו בחובה שהיו החטאות ד' פרידות והחובה ב' פרידות ועשה חצין למעלה וחצין למטה המנין שבחובה כשר דהיינו ב' חטאות דג' חטאות נעשה למעלה והן פסולין וב' חטאות ועולה נעשו למטה עכ"ל המפרש. ויש להרמב"ם שטה אחרת בכולה מכילתין עד הכא:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · קִנִּים ג׳ ה׳

א׳
מחצה כשר ומחצה פסול דהרי חצי מניין הפרידות עולות היו והוא הקריבן למטה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · קִנִּים ג׳ ה׳

א׳
ובמרכבת המשנה [דף צ"ז ב'] הקשה למה נקט תנא שאירע קלקול בהקרבה. הרי גם בלא נתקלקל, צריכה השתא להקריב ד' עולות, דהיינו ב' תורין וב' בנ"י, מדמסופקת איזה מין נדרה. והניח בצ"ע. ולפענ"ד נראה, דלהכי נקט תנא שהקריב כבר ב' עולות וב' חטאות, דסד"א דהשתא לא תהיה צריכה להביא רק ג' פרידות, דהרי התור והיונה שהקריב הכהן תחילה לעולות, תוכל לחשבם השתא לספק נדרה. וא"כ אינה חייבת להשלמת ספק נדרה, רק עוד תור א' ובן יונה א'. ומדהקריב הכהן תחלה תור ויונה לחטאת לחובתה. לפיכך תביא השתא עוד פרידה א' מאיזה מין שתרצה לעולת חובתה, כדי לזווגו להתור או להיונה שהקריב הכהן שניהן תחלה למטה. וא"כ כשתביא השתא רק ג' פרידות לעולות, תפטור מכל וכל מחובתה ומספק נדרה. להכי קמ"ל תנא דלא סגי בהכי, משום דלעולם ב' כשרים שהקריבה תחלה בראשונה א' לעולה וא' לחטאת, הם נחשבים לחובתה. ואותן שהקריבה תחלה לבסוף, נחשבים לתשלומי נדרה. ומדאינה יודעת מאיזה מין הקריבה תחלה לבסוף, צריכה לחוש שמא כל הב' שהקריבה תחלה לבסוף, לא היו כהמין שנדרה, ונפסלו שניהן. להכי אינה נפטרת מתשלומי ספק נדרה עד שתביא השתא ד' עולות, דהיינו ב' תורין וב' בנ"י. עוד הקשה שם דלמה נקט תנא שהקריב הכהן שלא כדינו, דהיינו ב' לעולה וב' לחטאת, הרי אפילו הקריב הכהן כדינו, דהיינו ג' למעלה וא' למטה. נמי צריכה להביא השתא ב' תורין וב' בנ"י לעולות, מדלא ידעינן מאיזה מין הקריב הב' עולות לבסוף, דשמא ב' העולות שהקריב לבסוף, לא היו כהמין שנדרה. ולא נפטרה עדיין מתשלומי ספק נדרה. וגם קושיא זו הניח בצ"ע. ולפענ"ד נראה דגם הא לא קשה, די"ל דהרי אי הקריבה תחלה ג' פרידות למעלה וא' למטה, על כרחך שהקריב ב' עולות ממין א' ועולה א' וחטאת א' ממין הב'. וא"כ אף שאי"ל שאותן ב' עולות שהקריב תחלה ממין א', תחשבם לתשלומי ספק נדרה, ותסגי לה שתביא השתא ב' עולות מאיזה מין שתרצה, ותהיה יוצאת מתשלומי ספק נדרה מכח ספק ספיקא. דשמא ב' העולות שהקריבה תחלה ממין א', היו כמין שנדרה, ואת"ל שלא היו כן, עכ"פ שמא אותן ב' שמביאה השתא הן כהמין שנדרה. ליתא, דהרי מיד יש לחוש בספק הראשון. שהב' עולות שהקריב תחלה ממין א', והב' עולות שמקריבה השתא. היו כולן שלא כמין שנדרה. אבל הרי יש לה תקנה אחרת, שתסגי לה השתא בג' פרידות. דהרי על כרחך כבר הקריבה תחלה עכ"פ תור א' ובן יונה א' לעולות, ותוכל לחשבן לחצי תשלומי ספק נדרה. וא"כ כשתביא השתא עוד תור א' ובן יונה א' לעולות, נפטרה מתשלומי ספק נדרה מכל וכל. ואת"ל עכ"פ העולה השלישית שהקריבה תחלה שלא ידעינן מאיזה מין היה, שמא לא היה כמין החטאת שהביאה אז. ומדאינה יודעת ג"כ מאיזה מין היה החטאת, תצטרך להביא השתא עוד תור ובן יונה לספק עולת חובתה, כדי לזווג זה או זה לחטאת שהביאה תחלה. עכ"פ תסגי לה שתביא השתא ג' פרידות, דהיינו תור א' וב"י א' לתשלומי ספק נדרה, וכדאמרן, ועוד פרידה א' מאיזה מין שתרצה, ותפטר עי"ז גם מעולת חובתה מכח ס"ס, דשמא החטאת שהביאה תחלה לא היה כמין שנדרה, וא"כ כבר הקריבה תחלה הב' עולות של נדרה ממין א', והחטאת והעולה של חיובה ממין ב', והכל כדינה, וכבר נפטרה תחלה מחובתה ונדרה מכל וכל. ואת"ל שהחטאת שהקריבה תחלה היה כמין שנדרה, ונמצא שחייבת ג' עולות ממין ההוא. והרי לא הביאה תחלה ממין ההוא רק עולה א', דהיינו כמין החטאת שהביאה אז, והשתא שמקריבה תור א' וב"י א' לעולות, ג"כ אין בהן רק עולה א' כמין שנדרה. עכ"פ שמא הפרידה הג' שמביאה השתא הוא כמין שנדרה, נמצא שמביאה השתא ב' עולות מאותו מין, ועולה א' הקריבה תחלה כאותו המין, ויוצאת שפיר ידי ג' עולות ממין א' שחייבת. אבל כדנקט תנא השתא. שהקריבה תחלה רק תור ובני יונה למעלה, תו ליכא ס"ס, וא"א שתפטר מב' של ספק נדרה. אם לא תביא השתא ב' תורים וב' בנ"י:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · קִנִּים ג׳ ה׳

א׳
ברע"ב ד"ה חטאת שנים כו'. הרי עולה אותו מנין חטאת שבחובה כו'. כצ"ל. מהגרמ"ש ז"ל]:
נחלת הכלל · Vilna Edition