א׳
וטעמא דמלתא פשוט, דהרי בכל תערובות קינין שהוקרבו חציין למעלה וחציין למטה, אנו צריכין לחוש להקלקול היותר אפשרי. ולהכי כשפרידות הסתומות כפול ממנין פרידות החטאות המפורשות, א"כ חטאות המפורשות, הם שליש של כל פרידות התערובות. והכהן שחצה כל התערובות והקריב שליש ומחצה מהתערובות למעלה. ושליש ומחצה למטה. חיישינן לחומרא. שכל החטאות המפורשות שהן שליש התערובות הקריב למעלה, ונפסלו כולן, אולם חצי השליש הנשאר שהקריב למעלה הרי וודאי מהסתומות הוא, והוכשר כל חצי שליש ההוא, שהרי בהסתומות יש עולות כמנין שליש של כל התערובות. וכ"כ למטה, חיישינן לחומרא, שכל השליש וחצי שהקריב למטה, מהסתומות היה, ומדיש בהסתומות חטאות כמנין שליש של כל פרידות התערובות, א"כ הוכשר אותו שליש למטה, וחצי השליש הנשאר מהסתומות שהקריב למטה שהן עולות ונעשו למטה, נפסלו. אבל כשפרידות החטאות המפורשות, כפולות מהסתומות, א"כ החטאות המפורשות הם ב' שלישי פרידות התערובות, ופרידות הסתומות הן רק שליש א' מפרידות התערובות. והכהן חצן, והקריב שליש ומחצה למטה ושליש ומחצה למעלה, חיישינן ג"כ לחומרא, שמא כל שליש ומחצה שעשה למעלה כולן מב' השלישית, המפורשות היו, ונפסלו כל אותן שעשה למעלה מדהן חטאות מפורשות. וגם משליש ומחצה שהקריב למטה, חצי שליש מהן וודאי מהמפורשות היו, וכשרות לחטאות. ושאר השליש חיישינן שהוא הוא הסתומות כולן, ומדמחצית הסתומות הן חטאות, א"כ הוכשר גם מהסתומות חצי שליש התערובות למטה. נמצא הוכשר למטה שליש שלם של כל מנין התערובות. והיינו דקאמר במתני', כמנין הסתומות כשר, דהרי מנין הסתומות הוא ג"כ שליש של כל מנין התערובות. ומזה, תבין גם על כל מספרי קינין האפשריים שנתערבו ומספר הפרידות הסתומות כפול יותר מב' פעמים מפרידות המפורשות, והוקרבו חציין למטה וחציין למעלה, כגון שפרידות הסתומין הן י"ב, והמפורשות ד', והוקרב ח' מהן למטה וח' למעלה, או שנתערבו מספרים אחרים הדומין לאלו, אז באותן שהוקרבו למעלה לעולות, כשר רק מה שהעליונות יתירים במספר על חטאות המפורשות., דהרי מה שיש שם יתר על החטאות המפורשות, ודאי מהסתומות הן, שיכול להקריבן לעולות. ובאותן שהקריב למטה לחטאת. כשרין רק כחצי מנין הסתומות. דשמא כל אותן שהקריב למטה מהסתומות הן, דאין כשר מהן לחטאת רק חצי מנין פרידות הסתומות. ולפיכך בדוגמא שהבאנו שנתערבו י"ג סתומות וד' חטאות מפורשות, והוקרבו ח' מהן למטה וח' למעלה, אז בח' שלמעלה, שהן יתירים ד' ממספר המפורשות, ד' כשרות. ובח' שלמטה, כשרין ו', שהוא הוא חצי מספר הסתומות. וכ"כ כשנתערבו י"ב סתומות עם ב' מפורשות, והוקרבו ז' פרידות מהן למטה וז' למעלה. אז בז' שלמעלה ה' כשרות, ובז' שלמטה ו' כשרות. וכ"כ בנתערבו י' סתומות בו' מפורשות, והקריב מהן ח' למטה וח' למעלה. בח' שלמעלה, רק ב' כשרות. ובח' שלמטה, ה' כשרות. ומזה תוכל לדון על כל מספר ומספר שנתערבו. אבל בהיה איפכא שהמפורשות יתירות כמה כפלים על הסתומות, כגון שנתערבו ד' פרידות סתומות בח' חטאות מפורשות. וכדומה במספרים, והכהן הקריב ו' פרידות מהן למטה וו' למעלה, אז אותן ו' שלמעלה כולן פסולות. דשמא מהח' חטאות המפורשות הן. ומהו' שלמטה. כשרים ד', דמלבד חצי מנין פרידות הסתומות, דהיינו ב', כשר ג"כ מה שיתירים התחתונים על מנין פרידות הסתומות, דהיינו עוד ב'. נמצא שכשר למטה ד' חטאות. וכ"כ בנתערבו ב' פרידות סתומות בי"ב חטאות מפורשות, והקריב מהן ז' למטה וז' למעלה, אז ז' שלמעלה כולן פסולות דאולי כולן מהי"ב חטאות מפורשות הן. ובז' שלמטה, בב' מהן חיישינן שמא הן הסתומות, וכשר רק א', וה' הנשארות כולן כשרות, דהרי ודאי מהי"ב חטאות המפורשות הן. ומזה תדון ג"כ, אם נתערב שום מספר סתומות, עם מספר עולות מפורשות, והעולות המפורשות כפולות כמה פעמים על מנין פרידות הסתומות, כגון שנתערבו ב' פרידות סתומות עם י"ב עולות מפורשות, והכהן הקריב מהן ז' למטה וז' למעלה, אז הוה איפכא מלעיל, דז' שלמטה כולן פסולות, דשמא כל הז' הן מהי"ב עולות המפורשות, ומהז' שלמעלה, מב' מהן רק א' כשר, דשמא שניהן הן הסתומות, ושאר הה' כולן כשרות, דהרי הם ודאי עולות מפורשות. מיהו לא איירי תנא רק בשנתערבו זוגות שלימות סתומות עם זוגות שלימות מפורשות. מדכך מצוי שיהיו זוגות שלימות בכל מקום. אבל באינן זוגות שלימות, אז אפי' כשאין פרידות הסתומות כפולים ממנין פרידות המפורשות, נמי משכח"ל שמחצה מנין התערובות כשר. וכגון שנתערבו ג' חטאות מפורשות עם ה' פרידות סתומות שג' מהן חטאות וב' מהן עולות, וא"כ כל התערובות יחד הן ח' פרידות, והכהן הקריב ד' מהן למטה וד' למעלה. אז בד' שלמעלה ודאי א' כשר, מדהוא ודאי מהסתומות וכשר לעולם. ובד' שלמטה ג"כ ג' כשרות לחטאות. דהרי אפילו אם כל הד' שלמטה הן מהסתומות, עכ"פ גם בהסתומות יש ג' חטאות. וכ"כ כשיהיה בהיפך שנתערבו ה' חטאות מפורשות עם ג' סתומות, ובאותן ג' הסתומות יהיה ב' חטאות ועולה א', והכהן הקריב ד' מהן למטה וד' למעלה, אז אף שאותן ד' שלמעלה כולן פסולין, דאולי כולן הן מהחמש חטאות המפורשות, עכ"פ בד' שלמטה ג' כשרין, והיינו כמנין הפרידות הסתומות, דהרי אפילו יהיו ג' מהתחתונות, כולן מהסתומות, הרי גם בג' הסתומות יש ב' חטאות. והפרידה הד' שהתחתוניות יתירה על הסתומות, הרי הוא ודאי מהחמש חטאות המפורשות. וא"כ גם בכה"ג כשר מהתערובות ג' פרידות. כמנין פריידות הסתומות. וא"כ קשה למה צריך תנא למנקט גוונא שהסתומות כפולות מהמפורשות, או שהמפורשות כפילות מהסתומות, הרי גם בשאינן כפליים זה מזה איתא להך דינא להך גיסא ולהך גיסא. ונ"ל דלהכי לא נקט תנא בכה"ג, משום דבכה"ג בין בשהסתומות מרובין מהמפורשות או בשהמפורשות מרובין על הסתומות, היה צריך להאריך ולפרש, דדוקא בשיש בהסתומות חטאות מרובות מעולות, וכדאמרן, אז ברישא כשר מחצה מנין התערובות, ובסיפא כשר רק כמנין פרידות הסתומות. אבל בשיש בהסתומות עולות מרובות מחטאות, בין שהסתומות כפולות מהמפורשות, או שהמפורשות כפולות מהסתומות, אין כשר כל כך הרבה פרידות כמו דנקט תנא. דלמשל אם נתערבו ג' חטאות מפורשות בה' סתומות, ובהחמש הסתומות, היו רק ב' חטאות וג' עולות, והכהן הקריב ד' מהן למטה וד' למעלה, בד' שלמעלה אין כשר רק א', דשמא ג' הנשארים הן החטאות המפורשות, ובד' שלמטה אין כשר רק ב' חטאות, דשמא כל הד' הן מהחמש סתומות, שאין בהן רק ב' חטאות, נמצא שמכל התערובות כשרות רק ג' פרידות, ולא מחצה מנין הפרידות של התערובות כדקאמר תנא בהרישא. וכ"כ בסיפא כשהמפורשות מרובות מהסתומות. אם נתערבו חמש חטאות מפורשות עם ג' סתומות. והיה בג' הסתומות רק א' חטאת וב' עולות, והכהן הקריב ד' מהן למטה וד' למעלה, הד' שלמעלה כולן פסולין, דשמא הן כולן מחמש חטאות המפורשות, ומהד' שלמטה אין כשר רק ב' חטאות, דשמא ג' מהתחתונות הן הן הסתומות שב' מהן עולות הן. נמצא שגם בסיפא אין כשר מהתערובות כמנין פרידות הסתומות וכדנקט תנא, אלא רק ב' כשרות. ולהכי מדהיה צריך תנא להאריך בכה"ג ולפרש דדוקא כשהחטאות מרובות מהעולות מיירי. משו"ה ניחא ליה לתנא טפי דקפסיק ותנא בשהסתומות כפולות מהמפורשות או בשהמפורשות כפולית מהסתומות, דבכה"ג א"ל לפרש כמה חטאות וכמה עולות יש בהסתומות דהרי בקינין שלימין מיירי. כל זה פירשתי ע"פ דעת רבינו אברהם ז"ל. ועתה נביא גם פי' הר"ב דנקט ואזיל דברי המפרש למסכת קינין, שכתב דהמשנה לא איירי בשכבר הקריב התערובות. רק לכתחילה קאמר, וה"ק דהא דתנינן לעיל פ"א מ"ב דחטאת שנתערבה בחובה אין כשר רק כמנין חטאות שבחובה. וקאמר הכא דלפעמים עולה זה כמנין מחצה כשר ומחצה פסול. כיצד. חובה שנים בחטאת, ר"ל אם החטאות שבפרידות החובה הסתומות, כפולות פי שנים נגד העולה שבפרידות ההם, וכגון שהיו ג' פרידות סתומות, שב' מהן חטאות וא' עולה, ונתערב בהם עוד חטאות מפורשות, אז מתצה מנין התערובות דהיינו ב' פרידות, מותר להקריבן לחטאות, ולא יותר, דשמא כל הג' שיקריב לחטאות יהיו מפרידות הסתומות. והרי אין בכל הסתומות רק ב' חטאות אבל חטאת שנים בחובה, ר"ל אבל אם היה החובה ג' פרידות סתומות שב' מהן עולות וא' חטאת [כך ביאר רתוי"ט דברי הר"ב, וכ"כ נמי המפרש לקינין], ונתערב לתוכן חטאת א' מפורשת, אז כשר להקריב מהתערובות רק פרידה א' לחטאת, דהיינו כמנין חטאות שבחובה, והשאר ג' פרידות של התערובות כולן פסולין, עכת"ד. וק"ל על פי' זה דלמה צריך ברישא בחובת שנים בחטאת. שיהיה מנין חטאות שבחובה כפול פי שנים מהעולות שבה. הרי גם כשיהיה בהחובה הסתומות ד' חטאות וג' עולות, או ה' חטאות וד' עולות, כל שיש בהסתומות רק פרידה א' יתירה ממנין העולות, אף שאין כפול מנין חטאות שבה ממנין עולות שבה ונתערב ביניהן אח"כ חטאת מפורשת דהו"ל יחד ח' או י' פרידות וכדומה מותר להקריב לכתחלה מחצה מנין התערובות לחטאות. דהרי אפילו לא היה נתערב ביניהן אח"כ עוד חטאת מפורשת, היה מותר להקריב מז' הסתומות ד' חטאות, ומט' הסתומות ה' חטאות, וכ"כ בסיפא כשהעולות מרובות מהחטאות, אפי' לא היה כפול מנין העולות ממנין החטאות, וכגון שהיה בהחובות הסתומות ג' חטאות וד' עולות, או ד' חטאות וה' עולות, ונתערב בהן אח"כ אפי' אלף חטאות. אינו רשאי להקריב מכל התערובות רק כמנין חטאות שבחובה, דהיינו ג' חטאות כשהיה מנין הסתומות ז', וד' חטאות כשהיה מנין הסתומות ט' פרידות, ותו קשה עלי כתורמס ליישב לפי' הר"ב לישנא דמתני' בסיפא, דמה שכתב בסיפא דמתני' חטאות שנים בחובה, דהיינו שהיה בפרידות הסתומין מנין העולות כפול ממנין החטאות שבה, וכמו שפי' רתוי"ט כוונת הר"ב, ק' עולה מאן דכר שמיה התם, אדרבה משמעות הלשון משמע לכאורה איפכא. שבתי וראה גם פי' הרשב"ץ דפי' משנתינו דלכתחילה קאמר. וכהר"ב הנ"ל. אבל באופן אחר. ולדבריו ה"פ, חובה שנים בחטאת, שהיה מנין פרידות החובה הסתומות כפול ממנין החטאות המפורשות שנתערבו בהם אח"כ, כגון שהיה כאן ד' פרידות סתומות, שב' מהם חטאות וב' עולות, ונתערב בהם ב' חטאות מפורשות, אז כשר להקריב מהתערובות חצי מנין הפרידות הסתומות, דהיינו ב' חטאות. עכת"ד, ויעמוד השמן, כי לא פי' יותר. אבל משתמע מדברי רבינו דמחוי לן במחוג, דמ"ש במשנה תו חטאת שנים בחובה, ר"ל איפכא מרישא, דהיינו שהיה מנין החטאות המפורשות כפול ממנין הפרידות הסתומות שנתערבו בהן. כגון שנתערבו ד' חטאות מפורשות בב' פרידות סתומות שא' מהן חטאת וא' עולה, אז מותר להקריב מהתערובות רק חטאת א', כמנין החטאות שבחובה. דכשיקריב עוד חטאת א', שמא שניהן הן מהסתומות, והרי אין בהסתומות רק חטאת א'. ולא הבנתי דבריו הקדושים, דלמה נקט ברישא שהיה מנין פרידות הסתומות כפולות ממנין החטאות המפורשות. מה אריא כפולות אפי' היו שוות נמי דינא הכי. כגון שנתערבו ד' פרידות סתומות בד' חטאות מפורשות, נמי אינו רשאי להקריב מהתערובות רק ב' חטאות, דהיינו חצי מנין הפרידות הסתומות. ותו דבין לר"ב בין לרשב"ץ ק' דלפי דבריהם כל הרבותא דקמ"ל המשנה הוא, דלפעמים עילה מנין מחצה כשר ומחצה פסול למנין חטאות שבחובה. ולפע"ד אם זהו הרבותא דקמ"ל מתני', טפי הו"ל לתנא למנקט רבותא טפי. דלפעמים יעלה מנין המרובה כשר למנין חטאות שבחובה, וכגון שהיה כאן ד' פרידות סתומין, ג' מהן חטאות וא' עולה, ונתערב ביניהן חטאת אחת מפורשת, מותר להקריב מה' הפרידות רוב המנין של התערובות, דהיינו ג' פרידות לחטאות, מדהוא הוא מספר החטאת שבחובה. ואשא עיני להר המור, ה"נ פי' הרמב"ם. ואראה והנה הלך בדרך אחרת מהר"ב והרשב"ץ, וקרובין דברי קדשו לדברי רבינו אברהם שהבאנו לעיל, דס"ל דמשנתנו מיירי ככל הנך משניות דלעיל, דהיינו בדיעבד שכבר הקריב הכהן. אמנם גם דברי קדשו אינם מובנים יפה, וגם המלות בעצמן משובשות. וע"י טרחה גדולה היה נלפע"ד שזה כוונת רבינו. חובה שנים בחטאת, ר"ל שהיו הפרידות הסתומות כפולות ממנין החטאות המפורשות שנתערבו עמם. כגון שנתערבו עשר פרידות סתומות עם ה' חטאות מפורשות, והכהן הקריב י' פרידות במקום אחד וה' פרידות במקום האחר, אז בין שהקריב העשר פרידות למעלה או שהקריבן למטה, מחצה מהם כשר, עכת"ד רבינו. אולם מן הה' שעשה בצד האחר לא פי' לנו רבינו מה דינם. אבל פשוט דכשעשאן להה' למטה. כולן כשרין ממ"נ. ואם עשאן למעלה כולן פסולין דשמא הן הה' חטאות המפורשות. וגם לא השמיעונו רבינו ז"ל פי' סיפא דמתני', דקאמר חטאת שנים בחוב המנין שבחובה כשר. וכפי הנראה כוונת רבינו שהסיפא מפורש מתוך פירושו דרישא, דר"ל בהיה כאן י' חטאות מפורשות, שזהו המספר הכפול מה' פרידות הסתומות שנתערבו עמהן, והה' סתומות היו קצת מהן חטאות וקצתן עולות. ונתערבו כולן יחד, והכהן עשה י' במקום א' וה' במקום האחר. אז אותן שעשה למעלה בין שהן עשר הפרידות או החמשה כולן פסולות. דשמא הן מהחטאות המפורשות. אמנם אותן שעשה למטה, אם עשר עשה למטה, הרי ה' מהעשר יתירים על מספר הפרידות הסתומות. והן ודאי כשרים, דהרי ה' מאותן עשר שהוקרבו למטה, על כרחך מחטאות המפורשות הן. ומשאר הה' שעשה למטה. עכ"פ כשר בהן מנין החטאות שבסתומות והיינו דקאמר תנא המנין שבחובה כשר. וכ"כ בלא הקריב למטה רק חמש פרידות, ג"כ כשר בהן רק מנין החטאות שבסתומות. זהו כוונת הדברים וגם ודאי כך הוא הדין, אף שלא ביאר לנו רבינו כך באר היטב. והנה מלבד שיש לדקדק קצת למה נקט רבינו מספר י' וה', הרי תפסת מרובה לא תפסת, וטפי הו"ל למנקט המשל במספר ד' וב', ובאותו אופן שכתב רבינו, כדי שלא נתבלבל ברבוי המספרים. אבל מלבד הדקדוק הקל הזה, כל רואה יראה כמה יקשה עלינו לכוון דברי קדשו בלשון המשנה. דהרי ברישא בחובה שנים בחטאת, דקפסיק תנא וקאמר מחצה כשר ומחצה פסול, על כרחך על היו"ד קאי, דבין שעשה י' למטה או למעלה, מחצה מהן כשר וכו'. אבל מדינן של הה' לא איירי תנא כלל בהך בבא. וא"כ קשה מה דקאמר התנא אח"כ, חטאות שנים בחובה. דהיינו שנתערבו י' חטאות מפורשות עם ה' סתומות, והכהן עשה י' פרידות במקום אחד, וה' במקום האחר. מנין החטאות שבחובה כשרין. וקשה על איזה אופן מהקרבה קאמר התנא דמנין שבחובה כשרין. אי על אותן שהקריב למעלה, הרי בין שעשה עשר או חמש למעלה כולן פסולין, דשמא הן מהעשר חטאות המפורשות. ואי על אותן שעשה למטה, קאמר התנא דמנין החטאות שבחובה כשרים. הא תינח אם עשה ה' מלמטה, שפיר שייך לומר דאין כשר מהן רק מנין חטאות שבחובה הסתומות, דשמא כולן הן מהסתומות שיש בהן ג"כ עולות. אבל הרי ברישא אמרינן דמהחמש לא איירי תנא כלל, ואיך נאמר דהא דקאמר בסיפא אין כשר רק מנין חטאת שבחובה דקאי על הה'. ורק כשעשאן למטה. אע"כ דבסיפא קאי על העשר, ורק כשעשאן למטה. וגם בכה"ג לא אפשר, דהרי כשעשה עשר למטה, אז מלבד החטאות שבסתומות, כשרים עוד ה' פרידות. שיתירים המפורשות על הסתומות, דהרי כשעשה י' למטה, ה' מהן ודאי מהמפורשות הן, וכמש"ל. שוב ראיתי גם פי' הריב"א שהביא המפרש לקינין, וזה תוכן פירושו. חובה שנים בחטאת, כגון שנתערבו ח' פרידות חובה סתומות, שד' מהן חטאות וד' עולות. עם ח' חטאות מפורשות, והכהן הקריב ח' מהתערובות למעלה וח' מהן למטה. אותן ח' שלמעלה כולן פסולין, דאולי הן החטאות המפורשות, רק שמהם לא איירי התנא. ורק בח' שלמטה קאמר התנא דמחציתן כשר. דהרי ד' מהן כשרות לחטאות מהחערובות בין שהן מהסתומות או מהמפורשות. חטאת שנים בחובה, ר"ל אבל בנתערבו ט"ז חטאות מפורשות, עם ח' פרידות חובה שד' מהן חטאות וד' עולות, והכהן הקריב י"ב מהתערובות למעלה וי"ב למטה. המנין שבחובה כשר, ר"ל אותן י"ב שלמעלה ודאי כולן פסולין מספק, דאולי הם מהט"ז חטאות המפורשות. ומהן לא איירי תנא, דומיא דרישא דלא איירי תנא מאותן שהקריב למעלה. אבל באותן י"ב שהקריב למטה עכ"פ ח' מהן כשרות לחטאות דהרי מאותן י"ב שהקריב למטה, ד' מהם יתירים על ח' הסתומות, ואותן ד' ודאי הן מהחטאות המפורשות, וכשרות. ואינך ח', הרי אפילו יהיו כולן מהסתומות, עכ"פ ד' מהן כשרים לחטאות. נמצא שמאותן שלמטה ח' כשרים לחטאות, והיינו כמנין שבחובה דקאמר תנא, כלומר כמנין כל הפרידות הסתומות, שהיו ח' פרידות, עכת"ד. והרואה יראה שגם הריב"א הולך בעקבת הרמב"ם דמתני' מיירי בדיעבד, וברישא בחובה שנים בחטאת אע"ג דגם לכתחילה מותר להקריב ד' חטאות מהתערובות, אפ"ה נקטה בדיעבד משום סיפא, לאשמעינן שבהיה מספר המפורשת כפול מהסתומות, שלכתחילה לא היה רשאי להקריב מהתערובות רק ד' חטאות, דמה שיקריב יותר יש בהן ספק שמא הן מהסתומות והן עולות, מדהקריב כבר החטאות שבסתומות, או שמא הן מהמפורשות שהן חטאת, לפיכך בין למעלה בין למטה היה אסור להקריבן לכתחילה. קמ"ל סיפא דעכ"פ בדיעבד כשרים ח' למטה לחטאות. אולם אם כי גם דבריו אמת וצדק לדינא אעפ"כ לא זכיתי להבין גם דבריו הקדושים, ואחריש ואתאפק מלהזכיר הדקדוק הקל גם בדבריו, שהעמיס רבינו על שכלינו החלש מספרי ח' י"ב ט"ז, והיה יכול לומר כל זה בקיצור, דחובה שנים בחטאת, ר"ל שנתערבו ב' סתומות שאחד מהן חטאת ואחד עולה עם ב' חטאות מפורשות, אז כשחצה אוחן הכהן ב' שלמעלה פסולין. ומב' שלמטה רק א' כשר. ולא ב' דשמא שניהן מהסתומין. וכמו כן בסיפא חטאת שנים בחובה, הומ"ל דמיירי שנתערבו ד' חטאות מפורשות בב' פרידות סתומות שאחד מהן חטאת ואחד עולה, והכהן חצה אותן, ועשה ג' למעלה וג' למטה, ג' שלמעלה פסולין וג' שלמטה כשר מהן ב' מטעם הנ"ל. והיינו כמנין הפרידות הסתומות. וא"כ ל"ל רבוי המספרים הנ"ל, הרי לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר. אבל מלבד זה קשה דמאן גבר ומאן גבר כרבינו הריב"א למיעל פילא בקופא דמחטא ליישב פירושו בלשון המשנה, דברישא דקאמר התנא חובה פי שנים בחטאת, דע"כ לריב"א צריך לפרשו דר"ל שהיה החטאות המפורשות כפולים מהחטאות שבחובה. והרי משמעות לשון המשנה משמע אדרבא איפכא. ותו ק' בדברי הריב"א שמפרש ברישא, דכשנתערבו ח' סתומות בח' חטאות מפורשות, אז מחצה כשר דקאמר תנא, ר"ל ד' מהח' שלמטה כשרות, והיינו כמנין החטאות שבחובה הסתומות. נמצא שהלך ריב"א בשיטת הר"ב, דרק אמאי דפתח התנא דאין כשר רק אחטאות שבחובה קאי כולה מתני', רק דלפעמים מכוון מספר זה למחצה כשר ומחצה פסול, וכגון ברישא. וא"כ האיך כתב הריב"א בעצמו דמה דקאמר תנא בסיפא דמנין שבחובה כשר, היינו כמספרי כל פרידות הסתומות, והרי זה אינו כמספר חטאת שבחובה. ומלבד זה גם רבינו הריב"א הרגיש ברפיון פירושו, שכתב מיהו חטאת שנים בחובה, אין לישבו כענין חובה שנים בחטאת, עכ"ל. ור"ל בזה שאין כוונת הדברים שוה בשוה. דבחובה שנים בחטאת, ר"ל שהחטאות המפורשות כפולים מהחטאות שבסתומות, ובחטאת שנים בחובה ר"ל שהפרידות המפורשות כפולים מכל פרידות הסתומות, והרי אין זה מדה ומדה. ועוד יש לדקדק כמה בדברי הרמב"ם וריב"א. שנלאתי לפשט כל הקמטים ההם. ואסתגר בקמייתא שכבר הארכנו קצת יותר מדאי. וכל כוונתינו רק להודיע למה אחזנו ולא נרפנו לדברי רבינו אברהם ז"ל מכל דברי רבותינו, ולתרץ ולפרש משנתינו כוותיה. ואתן עוז לאלהים על ישראל גאותו, אשר בין כוכבים שם קני, כאיתן מושב קיני, לבאר גם משנה זאת החמורה וקמורה, לפרשה כצלמא לכשורה ברורה בגבורה, בלי חבורה עצורה טמורה, ויתברך הקורא לעיפים עורה, דרוך פורה, שעוטני כשלמה אורה במדורה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
