כִּלְאַיִם ו׳ · ז׳

עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן וְכָלֶה, נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה כִּלְאַיִם ו׳ ז׳, מתוך מסכת כִּלְאַיִם שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

אמר כשיתחיל העריס מקרן בין שתי קירות וילך הלוך ומתמעט עד ישוב דמות החתיכה שבשפת בין הצואר שנקרא בלשון ערבי לבנה כאילו הוא משולש על הצורה הזאתאמר שירחיק עבודתו ויזרע בין הקירות עד שיהיה בין הקצה ובין הקיר ד' אמות ואז נותנין לו עבודתו וזורע את המותר כפי מה שציירנו ואין הלכה כרבי יוסי:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · כִּלְאַיִם ו׳ ז׳

א׳
ובמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח לאו דברי ריב"נ היא. דא"כ הרי קיי"ל כרע"ק מחבירו. אלא ד"ה היא. ולהכי הכי קיי"ל:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913