כִּלְאַיִם ה׳ · ג׳

הרי זה נקרא כרם דל ודינו ככרם דדוקא כשנטען מתחילה בכוונה ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב סגי בה' גפנים שיחשב כרם. אבל הכא שמתחילה לא היו נטועים ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. רק היו נטועים בערבוביא אע"ג דגם בכה"ג הוי סגי בתחילה במכוונים בו ה' גפנים ב' נגד ב' וכו' וכדמסיק. עכ"פ השתא שחרב צריך שישאר כשיעור ב' כרמים. דהיינו ב' פעמים. ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. וכולן יהיו רק תוך בית סאה ולא יותר דאל"כ נותן לכל א' מגפניו כדי עבודתו ו"ט וזורע את הנותר [כך משמע מלשון המשנה וגם מפי' הר"ש והר"ב דהי' גפנים צריך שיהיו כתואר ב"פ ב' נגד ב' וכו'. אולם מרמב"ם [פ"ז מכלאים ה"ה]. וגם מש"ע [רצ"ו סל"ח] מדהזכירו נמי דסגי בב' שורות של ג' ג' משמע דסגי בשנשארו בחד כרם דהיינו פ"א ב' נגד ב' וא' יוצא זנב מתוך הי' גפנים]:

ואילה"ק לרמב"ם הרי כל הנשרפין לא יקברו (כסוף תמורה). י"ל כיון דרק מד"ס אסור כן. דלמא חפר להו ויהנה מהן. הכא דלא אפשר ל"ג. ובפרט דמדהן רכין ירקב מיד. [אב"י דברי רבינו מאורן של ישראל זצוק"ל צריכים לימוד. א) מ"ש שלרמב"ם מנפץ וקוברן. ברמב"ם לא כתב רק ינפץ אותו אביב כדי להשחיתו. ואפשר דלקברן דכ' ע"ר לאו דוקא. אלא הכונה דממילא ע"י הנפיצה על הארץ הם נכנסין תוך חרולי אדמה ומתקברין שם ונרקבין. או י"ל שע"ר פי' האי כדי להשחית שכ' הרמב"ם. שר"ל שקובר אותם אחר הנפיצה. ועי' הר"ש שכתב על שיטת רבי יוחנן בירושלמי שהוא שיטת הרמב"ם בחיבורו. שדרכו לקבר יקבר ושדרכו לנפץ ינפץ. דמזה משמע דא"צ רק לנפץ ובזה די. ב) מה שהקשה ע"ר מתמורה. כונתו הקדושה. דאע"ג דאמרינן שם להדיא אתרומה טמאה וערלה וכלאי כרם דהן מנשרפין את שדרכן לשרף ישרף ואת שדרכן לקבור יקבר ומטעם זה עצמו אמר רבי יוחנן להדיא בהירוש' דהכל אסור וינפץ הוא במקום קבורה. והרי זהו בעצמו הוא שיטת הרמב"ם. י"ל דעכ"פ קשה. כיון דכונת המשנה במה שאמרה ואת שדרכה להקבר יקבר. היינו משקין שא"א בשריפה וכפרש"י שם. א"כ אמאי כאן באביב שהוא דבר גוש יקבר. יותר ראוי לשרפו]:

בשנ"א ול"ד עד סופה אלא אף עד שלא נשאר ג' גפנים. צ"ע דהא מיירי שיש ב' שורות מכאן וב' שורות מכאן כדמייתי לקמן בשם הירושלמי וא"כ אפילו אם לא ישארו רק ב' גפנים נגד ב' גפנים יהיה ב' שורות של ד' ד' גפנים בלתי הפסקת החריץ. ואולי יכוון לשלול גם את זה באמרו עד שלא נשאר ג' כו' ואף דבכה"ג ישארו ד' כו' יש בכלל מאתים מנה:

שם במ"ז נדחק לאוקמי הא דתנור שהסיקו בקשין של כה"כ (לר' אושעי') בקשין של תלתן. ולכאורה של תלתן עץ קרי להו בתרומות ומדוע לא מוקי לה בהביאה דגן דאף לר"א ידלק הכל: