ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15אבל לא יוצאין. בחלל. התנור. כגון שבלועים בעובי הרצפה של הקרקע ונראין באוירו של תנור אבל אין בולטין לתוכו:
נחלת הכלל
כֵּלִים ט׳ · ד׳
סְפוֹג שֶׁבָּלַע מַשְׁקִין טְמֵאִין וְנָגוּב מִבַּחוּץ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָמֵא, שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה כֵּלִים ט׳ ד׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12כבר בארנו ספוג. שהוא אספוגנא וכבר בארנו שמשקין טמאין יטמאו הכלים וכן יטמאו כלי חרס והתנור בהגעתם באוירו ואין הלכה כר' שמעון:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17וכן חתיכה של לפת ושל גמי. לשון הר"ב לפי שבגמי בודקין כו'. כך שנוי בתוספתא. ואע"ג דלא נקט בתוספתא אלא גמי. ה"ה והוא הטעם ללפת גס כן. וכך פי' הראב"ד בפ' י"ד מהלכות כלים:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · כֵּלִים ט׳ ד׳
א׳
אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן שהגומא שהמחט בתוכה אינה עמוקה ביותר. ולהכי כשיושיב עיסת הפת ממעל להגומא יגע הבצק בהמחט. ואע"ג דבמורגל מדביקין הבצק בכותלי התנור כשיאפוהו [כפ"ח סי' ע"ג] אפ"ה כשהבצק רב מדביקו גם במקום אחר [כפ"ה מ"ה] וכ"ש ברצפת התנור:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · כֵּלִים ט׳ ד׳
א׳
ואע"ג דכל שאתה יכול להרבות ספק ספיקות ברה"י טמא (כטהרות פ"ו מ"ד). והרי הכא סתמא תנור ברה"י קאי. ואמאי טהור. י"ל דעכ"פ בין דניזל בתר נוגע דהיינו התנור. או בתר מגע דהיינו השרץ. אין בזה ובזה דעת לשאול. ובכה"ג אף ברה"י ספיקו טהור (עי' סוטה דכט"א):
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913