בִּגְדֵי עֲנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס. טַלִּית שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לְקָרְעָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רֻבָּהּ, אֵינוֹ חִבּוּר. הֶעָבִים וְהָרַכִּים, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ:

בגדי עניים. הוא מחובר מחתיכות רבות ואם לא יהיה בכל חתיכה ממנו שלש על שלש כאשר היה בבגד המחובר ממנו משלשה על שלשה ולמעלה הנה יטמא במדרס הזב וכן הטלית כאשר נטמא במדרס ונבדל ממנו שהתחיל לחותכו הנה כאשר יחתוך רוב ארך הבגד הנה לא תשאר היא והבגד דבר אחד אבל טהור זה הקצה: העבים. הבגדים הקשים מאד כגון הנעשה מן נמטין והלבדין והשמיכה והדומה להן: והרכין. הבגד הדק מאד כגון בגדי פשתן והמצנפות הנה מה שהוא דק מאד או גס מאד לא יטמא ממנו שלש על שלש בטומאה מן הטומאות לפי שאינו ראוי לדבר ואמנם יטמא מג' טפחים ומעלה:

אינו חבור. בספ"ט דחולין ד' קכג מייתי לה ומסיים בה וטהורה. והיינו דכתב הר"ב במ"ה בפרק יא דזבחים דבגד שנטמא וקרעו ברובו דנטהר מדאורייתא לגמרי. ועמ"ש בזה לעיל פכ"ז משנה י:

[*והרכים. פי' הר"ב כגון השיראים והסריקין. שיראין היינו השירים דברפ"ט דכלאים. והסריקים. פירש"י בפ' במה מדליקין (שבת דף כ) עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו ויד"ש. ע"כ. ובפרק התכלת (מנחות דף ל"ט) כתב נעורת של משי]: