שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁאָמְרוּ, חוּץ מִן הַמְּלָל, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְכֻוָּנֶת. טְלָיָהּ עַל הַבֶּגֶד, מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ חִבּוּר. מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, חִבּוּר. עֲשָׂאוֹ כְמִין גַּאם, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּטַלִּית. אֲבָל בְּחָלוּק, מִלְמַעְלָן, חִבּוּר. וּמִלְּמַטָּן, אֵינוֹ חִבּוּר:

טלייה על הבגד מרוח אחת. שבה זאת החתיכה המרובעת אשר כבר נטמאת ויתפור ממנו שפה אחד כמו בגד והשאר תלאה תלויה והנה היא בלתי מחוברת בבגד חבור יהיה כמותו בטומאה שוה כמו שקדם באמרו טלאה על הבגד מטמא שנים ופוסל אחד וזהו ענין אמרו בכאן חבור ודע זה ואם היתה החתיכה על הבגד משתי השפות המקבילות אשר הן מחוברות בבגד בלתי תלויה ממנה ועל שהיד יכנס ממנה ביניהן ובין הבגד משני הצדדים הנשארים שהן כבר נתחברו בבגד וישובו הוא והוא דבר אחד ואם תפר מזאת החתיכה על הבגד שתי השפות המקיפות בזוית מזוית החתיכה על זאת הצורה

ועזב שתי הזויות המומרות שהן על תמונת ג"ם הנה בזה מחלוקת [צ"ל רבי עקיבא] ר' יהודה וחכמים רבי יהודה אומר שזה אשר אמרנו שלא תהיה חבור עד שיתפור שתי השפות המקבילות אמנם זה כאשר טלאה על טלית אשר יכרוך אותו אבל תפרה על הבגד אשר ילבשהו הנה היא תהיה חבור [עי' תוי"ט]. אם לא כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש לפי שהי' אז יתלה הפוכה והלכה כחכמים בכל ואין הלכה כר"י:

שלש על שלש שאמרו. לשון הר"ב דמטמא לענין טומאת מת ושרץ ונבלה. ולנגעים נמי כדתנן במשנה יא פרק יא דנגעים וכמ"ש כבר הר"ב בריש פכ"ד:

חוץ מן המלל. פי' הר"ב מה שמשייר האורג בראש הבגד. כ"כ הר"ש בשם הערוך. וכתב הר"ש דדבר תימה. לפי זה לרבנן דאמרי מכוונת. והמלל הוא ב' אצבעות והארוג אצבע א' איך יצטרף ורובו מלל ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם ג' אצבעות רובו אריג לכל הפחות. ע"כ:

[*כמין גאם. פירש הר"ב שתפורה מזרח ודרום כו'. עיין מה שכתבתי בזה בס"ד ספי"ד]:

אבל בחלוק מלמעלן חבור ומלמטן אינו חבור. ל' הר"ב אבל בחלוק שלובשים אותו. לעולם הוי חבור. אא"כ תפורה השפה העליונה. וכן פי' הרמב"ם וז"ל הנה היא תהיה חבור אם לא כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש לפי שהיא אז יתלה הפוכה. ע"כ. וצריך לדחוק דשפה העליונה היינו של החלוק. שכשהטלייה תפורה בשפה עליונה של החלוק אז מתהפכת. מה שאין כן כשתפורה בשולי החלוק. שאז היא תלויה כדרכה. ומלמעלן דקתני במתניתין קאי אטלייה. וכלומר שאם היא תלויה כדרכה שהיא תפורה בשולי החלוק. שאז היא תפורה במעלה שלה. ר"ל של הטלייה הוי חבור. ומלמטן. היינו שאם היא מתהפכת שהיא תפורה בשפה עליונה של החלוק. ומפני שאז מתהפכת. שייך לומר שהיא תפורה במלמטה שלה. ר"ל של הטלייה. וכל זה דוחק מאד. ומצאתי בנוסחת ארץ ישראל בזה הלשון. הנה היא תהיה חבור. כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש. לפי שהיא אז כלה מלמעלה למטה. אבל אם תפר הרוח של צד מטה אינה חבור. לפי שהיא אז נתלית הפוכה. ע"כ. והר"ש כתב מלמעלה בכתף. מלמטה בשולים: