כֵּלִים כ״ח · ד׳

טהורה נטהר מטומאה דמעיקרא מדנתבטל צורתו. ונ"ל דעכ"פ מק"ט להבא ככל כדור [לעיל רפכ"ג]:

וקשה ממ"נ אם אין בהתחלה כשיעור. פשיטא שאמק"ט. ואי ביש כבר בההתחלה גע"ג אצבעות. אמאי לא יק"ט. ומ"ש מבגד שארג בו גע"ג אצבעות דאף שלא גמרו עד אח"כ מק"ט מגע (כפכ"ז מ"ח). וי"ל דדוקא אריג מק"ט כשכבר ההתחלה הוא כשיעור. מדכבר חוטי השתי מתוחים ועומדים. שהרי גם הם לבד מק"ט (כפכ"א מ"א). משא"כ סבכה שהוא מעשה מחט בקלוע געשטריקט בל"א להכי אמק"ט עד שיגמור. והן הן דברי הרמב"ם (פכ"ב הי"ב) ואע"ג דבשבת (ס"ד א') משמע דצמר ופשתן רק באריג מק"ט ולא בקלוע. י"ל דהכא בסבכה שאינו מצמר ופשתן מיירי. ולפ"ז שטרומפף שלנו מצמר ופשתן אמק"ט:

בהרע"ב ושאינן מצוירות מיוחדים נמי לשאר תשמישין. וצ"ל דמטפחות ספרים אין הפירוש דכבר שמש בהן לספרים וייחדום להם דא"כ לכ"ע שוב אסור לתשמיש אחר עי' בס"פ נגמר הדין בסוגיא דהזמנה מילתא. אלא דמיירי שעשאן לספרים לבד ולא נשתמש בהן עדיין דה"ל הזמנה בעלמא וס"ל לב"ה דהזמנה לאו מלתא היא כרבא שם דהל' כוותיה כמש"כ התוס' שם בסוף הסוגיא. ור"ג סבר כרשב"ג בנו שם דהזמנה מלתא היא לפרש"י שם. וביותר לגי' הרא"ש כאן רשב"ג א"ש טפי דאזיל לשיטתו שם ומיושב קושית הר"ש כאן ע"ש. אבל עיקר פי' הרע"ב דמ"ס אינן נקראין משמשי אדם וטהורים מכל טומאה. קשיא (דאין) [דאיך] יפרנס לפ"ז משנה הסמוכה כפה כו' אבל טמא ט"מ. כיון דכבר נאסרה לשאר תשמישין לאביי בהזמנה ולרבא בכרכתו כדפי' הרע"ב וכדאיתא בסוגיא שם אמאי טמא ט"מ: